הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

דינה האהובה שלנו - דברים ממנה ועליה (יהי זיכרה ברוך)

 

דינה בנקלר, ממייסדי "ידיד לחינוך" - ראיון מצולם עם צוות התקשורת של העמותה

----------

דברים שנשאה לאה רוזנברג, יו"ר המזכירות הפדגוגית של "ידיד לחינוך" בהלוייתה של דינה

דינה היפה, אצילת הרוח והנפש, דינה שהגביהה עוף ואספה באברותיה תלמידות ותלמידים, מורות ומורים, גימלאיות וגימלאים, דורות של אנשים שנגעה בנפשם ועשתה אותם טובים יותר כדי להיות ראויים לה.

לכל אחת ואחד מאתנו הייתה פיסת הדינה שלו, בחיוך, במילה, במבט, אך היא הייתה ונותרה שלמות אחת.

דינה, בדרכה ותמיד, מעולם לא ירדה כדי להתאים עצמה לילד או מבוגר, היא העלתה את האחרים אליה. היא הקרינה תחושת ערך עצמי ותחושת ערך לכל הסובבים אותה.

דינה היפה, אצילת הרוח והנפש.

מסע חייה היה מסע של נקודות ציון ונקודות שיא. 

כשנדמה היה שהיא כבר חקוקה בפנתיאון החינוך עם הקמתו של בית הספר לטבע על עשרות בוגריו המאיישים את השדרה המרכזית של המנהיגות הישראלית, ולכן מותר לה כבר לנוח, חברה למשה רביב היו"ר ולנמרוד אקרמן המנכ"ל, והיא כיו"ר המזכירות הפדגוגית יחד איתם ייסדו את עמותת "ידיד לחינוך ".

העמותה הפכה לאחד השיאים של חייה הבוגרים. היא יצקה תכנים וקיבעה מסגרות ארגוניות. היא קיבצה סביבה אנשים איכותיים ורתמה אותם למה שזיהתה כצורך של מערכת החינוך, שכן, היא ידעה שיש מבקרים די והותר למערכת האהובה עליה, וזיהתה את הצורך בידידים למערכת זו. הם הפכו לידידיה האישיים והיא הנהיגה אותם בשבילי החינוך ובגבולות של תרומתם למערכת.

גיבושה של הפדגוגיה החינוכית התנהל בביתה של דינה, לא במטבחון, אלא בסלון, על הספה, באלגנטיות ובפשטות האצילית שלה, ואלו עיצבו את הרוח של העמותה: התנדבות ודוגמא אישית, יזמות יצירתית, חיבור בין המקצועיות, הידע עם הרוח ההרפתקנית שהיא לעולם צעירה. היא חלמה ודיברה במלים גבוהות, אך מעולם לא בהתנשאות. 

דינה סמכה על כולם אבל וידאה ללא מורא וללא משוא פנים, שדברה ייעשה כרוחו וכלשונו. 

וקשה, קשה מאד היה לסרב לה, לסרב לקסם האישי הרב, המלווה בטיעונים הגיוניים, מקצועיים, מבוססי ניסיון עתיר הצלחות.

הנוכחים כאן, כמוני ורבים אחרים, יכולים להעיד שאם דינה ביקשה, אין ברירה אלא להיענות. 

המוטו שניסחה והתכוונה לכל הגה: ״לתרום לתחושת המסוגלות של כל ילד ושל כל גימלאי״, הפך להיות תכנית פעולה. 

ואז.....כשאמרה יום אחד, ״שצריך לדעת מתי ללכת״, קמה ופרשה מתפקידה כיו״ר המזכירות הפדגוגית בעמותה, אך כדרכה, באותה נשימה, ייסדה את ״בית הלורדים״ לגימלאים בקריירה השניה או השלישית שלהם, ומילאה אותו בצורה ובתוכן הולמים.

 

ועכשיו דינה יקירתי, היפה, אצילת הרוח והנפש, עכשיו לאן? גם עכשיו החלטת שדי?!

החלטת ועשית?! 

אני מחכה בכל רגע שתנזפי בי ותגידי; ״הגזמת לאה?!״

אבל הפעם 

          את הגזמת ! 

וכאן, אצלנו, כבר עכשיו, נפער חלל של געגוע.

 

מדבריהם של משה רביב ושש הרכזות, אותן גייסה דינה לעמותה והן נמנות עם הגרעין המייסד של "ידיד לחינוך" – הדברים נאמרו באירוע פרידה מדינה, שסיימה את תפקידה כמנהלת המזכירות הפדגוגית, יולי 2015

דברים שאמר משה רביב, יו"ר הועד המנהל של "ידיד לחינוך" לכבודה של  דינה, קרא עוד

שרה אוגד (רכזת חולון) קרא עוד

חנה חדאד (רכזת באר שבע) קרא עוד

עדה זהר (רכזת רמת גן) קרא עוד

יפה דואק (רכזת מרחב השרון) קרא עוד

ניצה דה פורטו (לשעבר רכזת אשדוד) קרא עוד

יונה סלע (רכזת בת ים) קרא עוד

 

דבורה בר און, מתנדבת מטה, הדרכה:

דינה,

אישה פורצת דרך, שחלמה וגם הגשימה,

בעלת אישיות מעוררת השראה וכובשת,

מוקפדת בהופעתה ומחכימה באמירותיה.

כבר חסרה!!!

נועה רפאלי –רכזת קרית טבעון:

 דינה בנקלר איננה!

לפני קרוב ל-40 שנה את דינה הכרתי, כשבבי"ס "כפיר", אותו ניהלה, בקרתי

בהזדמנויות שונות כמנהלות בית ספר  איתה נפגשתי,

ומהר מאד חיבה והערכה רבה אליה רכשתי.

דינה הייתה אשת חינוך, שהיה ממנה המון מה ללמוד,

תמיד עשתה, חידשה, יזמה עוד ועוד.

והנה אחרי שנים רבות, שיחת טלפון ממנה קיבלתי,

ובזכותה /בגללה ל"ידיד לחינוך" הצטרפתי. שמחה אמיתית הרגשתי, 

ושלעבוד במחיצתה  זו חוויה אמיתית ידעתי.

עם השנים הערכתי אליה רק גברה,

והיחסים ביננו לא היו כמו "סתם" עוד מכרה.

ספרנו, שיתפנו גם בדברים אישיים, וגם כשפרשה  לא נותקו הקשרים.

דינה הייתה אשה מיוחדת, פעילה.

המרץ והחריצות שלה היו לעילא ולעילא.

וגם בשנים האחרונות, כשבריאותה בגדה בה,

לא נכנעה, המשיכה  להיות פעילה,

ושמרה על הופעתה, שתמיד היתה מרשימה.

חיכיתי לה  שתגיעה ביום שלישי לאירוע עשור ל"ידיד לחינוך" בטבעון.

נמרוד הבטיח להביא אותה, אולם נמרוד הגיע לבד עם הבשורה המצערת והמעציבה:  " דינה איננה".

אמרתי בערב זה: "ידיד לחינוך" היה חלק נכבד ממפעל חייה של דינה,

ועלינו לדאוג לפיתוחה והרחבתה של העמותה ולראות בזה את מורשתה". 

נתגעגע ונזכור אותה כולנו.

 

עופרה דרורי, סמנכ"ל הדרכה:

דינה יקרה, מחנכת, מנטורית וחברה לחיים,

כל כך משונה לכתוב בלשון עבר, להכיר בעובדה כי לא יהיה עם מי לצחוק, להתייעץ, ולחשוב קדימה בנושאי "ידיד לחינוך".

הייתה לי הזכות לעבוד לצידך לאורך עשור, מהיום שאמרת: "תפסיקי לחפש, אנחנו ב"ידיד לחינוך" צריכים אותך, ועד לפגישתנו האחרונה בהרמת כוסית לפסח במשרדי העמותה.

תמיד ידעת לאן, מתי, ואיך את רוצה לקדם ולהיות ב"ידיד לחינוך", ויחד עם זאת ידעת להקשיב, להרגיש, ליצר איזונים, ולאפשר צמיחה אישית ומקצועית לצדך.

הקמת מפעל לתפארת, ויצרת קהילה המחויבת לחינוך, להתנדבות, ולעשיה משמעותית.

אני בטוחה שהאבנים הגדולות שהנחת בכינון העמותה וביסודה בעשר שנות הובלתך כמנהלת פדגוגית וכיו"ר המזכירות הפדגוגית, לא ייעלמו ויהוו מורשת חינוכית שלך לעולמי עד.

 

גאה על כך שהייתה לי הזכות,

כואבת, מתגעגעת וחסרה.

 

 

רעיה יעקב, מתנדבת מטה, הדרכה:

דינה יקרה שלי

את יודעת בדיוק איך אני מרגישה כלפייך. בכל זאת עלי לסגור מעגל כאן ועכשיו למרות הקושי לעשות כן. אני כותבת שורות אלה של ההיסטוריה ביננו.

לראשונה נפגשנו במשרדך. כן כן, בבית הקפה במוזאון תל אביב. ביקשת שאביא עמי דפים. תעודות וכו'... כשראיתיך, יפה כל כך, מטופחת, התפעלתי מיידית מהנוכחות שלך. חשתי שהעשייה שלך היא בדמך. והבנתי, שהיוזמות שהוצאת לפועל, הניבו פרי בכל מקום בו רגלך דרכה.

כאשר הצגתי בפנייך תעודות – אמרת שבעצם אלה לא מעניינות אותך אלא רק מי אני, מה אני שווה הלכה למעשה ומי יכול להמליץ עלי.

סיימת את השיחה עמי בחשדנות ואמרת: נו טוב, שיהיה בהצלחה - עוד נראה....

באת לביקור באירוע שיזמתי כרכזת ב"מכבים רעות מודיעין". שם כבר העלית חיוך על פנייך, חיזקת אותי וביקשת סליחה על הרושם שהשארת עלי בפגישה ראשונה...

 מאוחר יותר העתקנו מקום מגורנו לעיר הרצליה. לתומי חשבתי לסיים את התנדבותי בעמותה, כמה קשוחה היית, לא ויתרת, ביקשת לשוחח איתי ולפגוש אותי במשרדך החדש – בבית הקפה בכפר המכבייה. לשם הבאתי את מחליפתי החביבה. רבקה לה. העלית שאלות נוקבות, אך אני ביקשתי שתסמכי עלי, לא איכזבנו!

במעמד זה ובמעמד נוסף, שיכנעת אותי להרים קבוצה של "ידיד לחינוך" במקום מגוריי החדש בהרצליה. התניתי את המלאכה בשנה אחת ואת היבעת הסכמתך.

עם תום שנה מיוחדת להקמת קבוצת "ידיד לחינוך" בהרצליה, אחזת בידי, ביקשת לומר לי לחפש משימה התנדבותית מורכבת יותר, וכך פניתי למיזם העולים. שנה שלמה התרוצצתי מפה לשם ולא ממש מצאתי סיפוק בהתנדבות ובתרומה במיזם זה ברחבי הארץ, דינה – את חקרת ודרשת בשלומי ללא הרף ואז סופית המלצת לי לפנות להדרכה. עד היום אני משויכת באושר לצוות ההדרכה, דינה, את הרעפת עלי משובים חיוביים בלי סוף, תודות לעפרה לה על הובלתה במקצועיות ועם כל הלב.

 דינה לה, מיוחדת שכמותך. ידעת מתי נכון לך להעביר את השרביט– אין עלייך.

היגיע הרגע, אני מבקשת להתוודות בפנייך... לא יכולה להיפרד ממך. פשוט לא רציתי להאמין, שכך עזבת. כך בפתאומיות. לא יכולה לעכל או להתמודד עם העצבות בלב.

נקווה, שאת סומכת על כולנו שנמשיך את החזון והדגלים שהצבת בגאווה.

אוהבת ומוקירה – רעיה יעקב

 

רונית גטניו, שפגשה את דינה לקראת כנסים והרצאות ב"ידיד לחינוך"

דינה יקרה ואהובה,

נצחית שאת.

נפגשנו בביתך בגבעתיים לקראת כנסים והרצאות שהעברתי ב"ידיד לחינוך". הזמן עמד מלכת. השיחה איתך נעה בין מטרות ברומו של עולם לחיוך שובבי כשגלשנו לשיחת חולין.

 גם אני, נשביתי בקסם האישה החכמה, האמיצה, היוזמת, הערכית והאנושית שאת.

גם אני, לא יכולתי להתיק עיניי מהבמה שעלית עמדת, כשנשאת דברים בפני ותיקי "ידיד לחינוך" ושימשת עבורם מודל והשראה לעשייה משמעותית בכל גיל.

נצחית שאת. מסרבת להכיר בלכתך. החותם שהשארת, המורשת שנגעה באלפי תלמידים, אלפי מתנדבים ואלף אלפי לבבות תשאר לנצח.

באהבה, רונית

----------

ריקה שפרינצק, ראש צוות תקשורת:

זיכרונות מדינה

אחת הפעמים הראשונות בהן פגשתי אותך, הייתה כשהתארחתי אצלך בביה"ס לטבע לפני שנים רבות מאד. שמואל, אישך, נכנס לחדרך, חדר המנהלת, והביא עימו זר ענק של פרחי בר טריים, אותם החליף בפרחים הישנים שהיו בכד גדול על שולחן נמוך שעמד בצד. איזה זר יפה וגדול היה זה. תמיד אהבת פרחים. גם כשביקרתי אותך בדירתך בדיור המוגן, יכולתי לזהות את הבית בו את גרה, לפי האדניות הפורחות שבחלון.

כשעשינו את הסרט עליך מטעם "ידיד לחינוך", ביקרנו יחד איתך גם בביה"ס לטבע אותו הקמת. קבלת הפנים שהייתה לך שם, הייתה כל כך מרגשת, מורות שעבדו איתך ומורות שהגיעו אחרי עזיבתך, אבל שמעו עליך, כולן הקיפו אותך, חיבקו והרעיפו עליך המון אהבה. אני זוכרת שנכנסנו יחד לאחת הכיתות ושאלתי את אחת הילדות בכתה ג': "את יודעת מי זאת? והיא ענתה: "בטח, זו דינה בנקלר, סיפרו לנו עליה".

כל פעם ניגלה לי פן חדש שלך.

כשהגעתי ל"ידיד לחינוך", לא תיארתי לעצמי שאני נכנסת למשהו כזה גדול, כל כך שמחתי שהגעתי לעמותה כזו. רכזים סיפרו לי אז, שהם אף פעם לא יודעים אם הם יושבים איתך לשיחה חברית על כוס קפה או בישיבת עבודה. איזו חוכמה נמצאת כאן, לתת לאנשים הרגשה כל כך טובה וחברית, כך שגם ישיבה נראית כמו שיחה נעימה על כוס קפה, תמיד התייחסות אישית, תמיד מילה טובה, גם על עשייה, גם על שימלה וגם על שיער.

הייתה בך, דינה, ערכיות, מין ערכיות כזו, שבאה באופן טבעי, כמשהו מובן מאליו, בלי מילים גבוהות ועם הרבה עשייה. הרביתי לצטט אותך במה שאמרת בראיון שערכנו איתך: "עמדתי בחיי ליד שלוש עריסות: עריסת ביה"ס "כפיר", עריסת "ביה"ס לטבע", ועריסת "ידיד לחינוך", ואכן כל אלה הן יציר כפיך, כמו תינוק שנולד, אבל את לא אמרת "יצרתי", את אמרת: "עמדתי ליד", איזו צניעות, שאת בעצמך, נדמה לי, לא היית מודעת לה.

את היית זו שטבעה את המושג בו השתמשנו הרבה בעמותה שלנו: שני דגלים, "העמותה מניפה שני דגלים, דגל העזרה למערכת החינוך ודגל הדאגה לגימלאי" – לא היה פה רק רעיון, היה פה רעיון שהביא עימו הרבה עשייה.

הרעיונות והחזון שהפכו למעשים, הם רוח "ידיד לחינוך", שאת משאירה לנו.

עם כל הצער על לכתך, מַתֵת כמו דינה. אושפזת, לא סבלת והלכת לך. אני יודעת שכך רצית, וזו נחמתנו.

----------

עירית דיאמנט, מתנדבת מטה - מחקר והערכה:

ברגעים אלה את, כמו שאומרים, מובאת למנוחות. מנוחה? אולי אחרי חיים כל כך מלאים ובעלי משמעות זה מה שאדם צריך – מנוחה. אבל המנוחה הזו כרוכה בפרידה, והפרידה, למרות שהיא צפויה בשלב הזה של חיי אדם, קשה ומכאיבה.

היית לי אמא - אמא שלישית. לפעמים, כך אמרת, הייתי לך גם בת. מי יוסיף ויקרא לי: 'ילדתי', גם כשאני עצמי כבר סבתא. כרגע, חסר לי חיבוק אחד של פרידה, דינה.

ואכן, לכל אחת ואחד יש את הדינה שלו.....

ה"דינה" שלי התחילה ב 1976. מנהלת צעירה, מלאת אמונה וחזון לשנות את גורלם של ילדי 'שכונת הארגזים', ילדים שכונו אז "טעוני טיפוח". שנה לאחר מכן, 1977, "גויסתי" בפעם הראשונה (ולא האחרונה) על ידי דינה, להצטרף אליה ואל התנופה שהיא מובילה בשילוב מופלא של חזון, הגיון, וקשב רגיש לסביבה. בשנה זו, בוגרת סמינר, מלאה בתיאוריות חינוכיות ובאמונה בהן, כאלה שמתנפצות אחת לאחת אל קרקע המציאות, דינה עמדה ביני לבין הרמת ידיים וייאוש. היא הייתה שם בשבילי כל יום, ממש כל יום. גם בדוגמא שהיוותה בהתנהלותה מול הילדים בשכונה הכל כך טעונה, וגם באוזן הענקית, בלב הפתוח, בהיגיון ובחכמה, שהיו לה, להקשיב לי ולקשיים שחוויתי ולאפשר לי לצוף ולהמשיך.

בבית ספר 'כפיר', אותו הקמנו יחד עם צוות שהיה לנו כמשפחה, ששוב, דינה ביוזמתה ובתושייתה הצליחה ליצור, והיא 'האמא הגדולה', התחושה של יצירת משהו חדש, יש מאין, נתנה לנו מוטיבציות ואנרגיות שלא יסולאו בפז. כאן יכולנו ליישם בכוחות המשותפים שלנו את התיאוריות החינוכיות הכי עכשוויות, שהאמנו בהן, כי דינה בחוכמתה ובאסרטיביות שלה, בחרה אחת לאחת את המורות שצרפה לצוות. הלמידה המתמדת היתה לנו לדרך חיים, וכך שילוב של למידה מחד והתנסות מאידך הוכיחו כי צדקה. בצוות הניהול של 'כפיר' יחד עם שרה לוטן וכדן קלרמן, הצליחה דינה למצוא לכל אחת מאיתנו את המקום בו תוכל להביא לידי ביטוי את החוזקות שלה, ובו בזמן לתרום לביה"ס ולפיתוח שלו, של הצוות ושל התלמידים בו. ההתנהלות בשכונה לא היתה פשוטה. העציצים שנשתלו בשביל הכניסה נעקרו מידי לילה, אך אנחנו, בניצוחה של דינה, היינו עקשניות יותר, ובסופו של דבר העוקרים נכנעו, ובשכונה התחברו אל בית הספר והיו גאים בו.

ב 1985 הגיעה מהעירייה הצעה, שדינה לא יכלה לסרב לה (אחד העקרונות שדינה גם לימדה אותי הוא לחפש מידי מספר שנים אתגרים חדשים, לא לנוח על זרי הדפנה) – לייסד את בית הספר לטבע סביבה וחברה. גם כאן, מרבית המורות והמורים שגויסו היו צעירים וחדשים בתחום וגם כאן עם האישיות הכריזמטית, הידענית, הרגישה, השכילה דינה, מחדש, ליצור צוות לתפארת לטובת כולנו, ולטובת התלמידים שאיכלסו את בית הספר. אט אט הפך בית הספר לבית ספר לדוגמא, אליו עלו לרגל מכל קצוות הארץ, ללמוד וליישם, כך השפעת החזון של דינה, והמורשת שבעשייה שלה כאשת חינוך משכמה ומעלה (בכל המובנים של הביטוי), פרצו את גבולות המוסד והשפיעו על מוסדות רבים בארץ.

ב 1994 נפרדו דרכנו, אך לא לזמן רב. דינה, נשארה חברה, כמו שהשכילה לעשות עם רבות מחברותי וחברי לצוות. כולנו ראינו בה אם רוחנית, שתמיד ידעה להתעניין בנו ובהתפתחות שלנו, לעודד, להציע, להיות מעורבת. היא הכירה כל תלמיד\ה בשמו\ה ומבית ספר 'אוהל' דרך 'כפיר' ועד ל'טבע' זכרה אותם, התעניינה בהתפתחותם והיתה גאה בהצלחותיהם.

"כולם היו בניה" או "כולנו היינו בניה ובנותיה".

לפני כעשור, צלצול טלפון מדינה, בו היא ביקשה את מס' תעודת הזהות שלי, והודיעה לי שאני מתנדבת בעמותה שייסדה 'ידיד לחינוך'. Baby חדש, גיוס מחדש, וברור שלדינה לא אומרים 'לא'. הרפתקה חדשה, מלאת עניין, שדינה הובילה ביד רמה. שוב השכילה לגייס אנשים טובים שיחשבו ויצרו יחד איתה, שוב השכילה ליצור קבוצה איכותית, שתוביל מיזם מיוחד במינו בנוף מערכת החינוך הישראלית.

איזו זכות היתה לנו! איזו זכות היתה לי! להכיר, לגדול, להתפתח, להרגיש מוערכת, מוכלת, ויחד עם זאת מאותגרת תמידית. הצער גדול. נחמתנו בזכות שהיתה לנו להיות, לזכות בנגיעת הקסם הזו, ולבנות שוב ושוב עולם מלא משמעות במחיצת האשה היקרה, החכמה, היזמית, היצירתית והחמה הזו.

יהי זכרך ברוך!

נוחי על משכבך בשלום, אשה יקרה, תחסרי לי.

----------

יפה חכמון – מתנדבת בצוות תקשורת  ומתנדבי "ידיד לחינוך" בבאר שבע

נזכרנה לעד

התעוררנו לבשורה מכאיבה. דינה בנקלר איננה?" הלב, ממאן לקבל.

התמונות מתרוצצות, תמונה של אישה המככבת בלבבות, גברת אמתית, חדורת מוטיבציה. ממייסדי "ידיד לחינוך".

מנהיגה שסוחפת אחריה, לדברי חנה חדאד רכזת "ידיד לחינוך" בבאר שבע. "זכור לי שהתראיינתי אצל דינה, אישה לבבית ונעימה, מסבירת פנים, שקיבלה אותי בביתה, הנחתה, הדריכה, תמכה ועודדה. כשהקמנו את סניף "ידיד לחינוך" בבאר שבע, ליוותה אותי והעניקה לי עצות פדגוגיות. תמיד הייתה שם למעני ולמען כל פונה. ראתה בבאר שבע מקום עם פוטנציאל אדיר. בכל פעם שהזמנו אותה לאירועים ומפגשים, הגיעה בשמחה והביאה עמה משב רוח רענן. חסרונה יורגש מאד. אני זקוקה לזמן כדי לעכל את עובדת מותה".

אכן קשה מאוד לדמיין את העמותה בלעדיה.

דינה היקרה תישאר בליבנו לעד.

יהי זכרה ברוך

שתהא מליצת יושר עלינו ונמשיך בדרך אותה הנחילה לנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



דברים שאמר משה רביב, יו"ר "ידיד לחינוך" לכבודה של  דינה

ברוכים הבאים למפגש הבוקר שהוא שונה במקצת מהמפגשים הקודמים, לא רק בתפאורה אלא גם בתוכן.

אנו מציינים את סיום שנת הלימודים ואת התרומה המשמעותית שלכם ושל אלפי המתנדבים למערכת החינוך.

המפגש הזה גם עומד בסימן של שינוי תפקידה של דינה. דינה לא נפרדת מ"ידיד לחינוך". היא ביקשה להשתחרר מהעומס של ניהול המזכירות הפדגוגית, אנו מכבדים את רצונה והיא תישאר בוועד המנהל ובמזכירות הפדגוגית ותתרום עוד רבות.

כבר אמרתי בהזדמנות אחרת, שבוויכוח הנוקב אם ההיסטוריה מעלה את האישיות הנכונה להנהיג, או שיכולותיהם, כישוריהם ויוזמתם של אישים קובעים את מהלך ההיסטוריה. אני חסיד של האסכולה האחרונה. ברור שישנן נסיבות שאין לנו שליטה עליהן אולם, ללא צ'רצ'יל  ונחישותו, ספק אם בעלות הברית היו מנצחות את הצורר. ללא ביל גייטס לא הייתה מיקרוסופט ועולם האינטרנט היה שונה. ללא דינה "ידיד לחינוך" לא הייתה אותה עמותה כפי שאנו מכירים אותה היום.

 דינה בנתה את הרציונל ואת התורה הפדגוגית של "ידיד לחינוך" והיא ביצעה אותה הלכה למעשה.

בחוכמה, בחן ובחיבוק חם, היא גיבשה את קבוצת הרכזים, המהווים את חוט השדרה של העמותה, כחברותא, כקבוצה יוזמת ומובילה.

דינה היא אישה ערכית במובן הנעלה של המילה. דעת, אמת צדק וכבוד לזולת, הינם אבני יסוד בגישתה. ואכן ערכים אלה משתקפים היטב בעבודת "ידיד לחינוך".

 היא נתנה דוגמא אישית, מבחינת נאה דורש, נאה מקיים. ועם זאת הותירה לרכזים את המרחב החיוני ליוזמה וליצירתיות.

תשאלו אם היו ויכוחים עם דינה בוועד המנהל. היו והיו, אך תמיד ברוח טובה כשטובת "ידיד לחינוך" לנגד עינינו. אנו מאחלים לך, דינה, הרבה שנים של עבודה פורייה במשפחת "ידיד לחינוך".

כולנו שמחים שד"ר עירית דיאמנט קיבלה על עצמה את ניהול המזכירות הפדגוגית. עירית תרמה רבות מהשלבים הראשונים של הקמת העמותה ואני מאחל לה את מירב ההצלחה.

כולנו נמשיך בעבודה החשובה, כשהאבוקה המאירה את דרכינו הם דברי חיים נחמן ביאליק:

"העליון בתפקידים שלנו הוא תפקיד החינוך".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



שרה אוגד (רכזת חולון):

לפני 10 שנים, בשנת 2005, נפגשתי עם דינה לראשונה על ספסל מיותם בין תיאטרון "הבימה" הישן לבין "היכל התרבות" בתל-אביב.

משיחה על חזון בהתהוותו, גלשנו מייד לשיחת חולין, ללא מחיצות. מייד נשביתי בקסמיה ומאז הלכתי אחריה.

דינה היא שילוב נדיר של רכות ועוצמה, של חוכמה ופיקחות, של החלטיות ונחישות, של עקרונות ומעשים, של אהבת הזולת ונתינה אין סופית. מובילה ע"י דוגמא אישית, בשכנוע ולא בכפייה, בעלת רגישות גבוהה, מעודדת, מחזקת ומחבקת ותמיד יודעת לומר את המילה הנכונה, בזמן הנכון ובמקום הנכון. אהובה ונערצת ע"י כל מכריה.

דינה היא המסד של "ידיד לחינוך" ולמרות הצמצום הרשמי של פעילותה, תמשיך ללוות את העמותה בכל כוחה ומסירותה.

איחולי לשנים רבות של עשייה ונתינה, בבריאות ובשמחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



חנה חדאד (רכזת באר שבע):

דינה בנקלר, מנהלת ביה"ס הפתוח לטבע תראיין אותי, חלפה במוחי המחשבה.

אני מכירה אותה  וואווו....

מלווה בנמרוד הצעיר, המגייס האולטימטיבי, נכנסתי לסלון ביתך נחושה לעבור את הבחינה בהצטיינות יתרה.

את מודדת אותי מכף רגל עד ראש ומרעיפה עלי שאלות היכרות, משפחתיות ומקצועיות, ולעיתים נוקבות, כשאת עומדת ויושבת לסירוגין, מגישה כיבוד ובעינייך הנוצצות הבנתי מיד שהתקבלתי לתפקיד, גם שידעת שאני עומדת בפני ניתוח רגל.

את גדולה מכולן דינה

באהבה ובהערכה רבה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



עדה זהר (רכזת רמת גן):

"לשים את האדם המתאים במקום הנכון,"
אותך דינה יקרה, פגשתי לראשונה במתנ"ס ברמת שקמה,
את כרכזת מתנדבים, ואני, כמתנדבת שמספרת ספורים לילדים.
בחלוף השנה דרכנו נפרדה,
ואז... נקראתי על ידך לשמש כרכזת רמת גן
ב"שי לחינוך"  שאך הוקם,
בה את דינה רכזת פדגוגית ארצית.
המשכנו בידידות רבה להתנדב, עד שהפכנו לעמותה חדשה,
"ידיד לחינוך " שמה.

דינה יקרה לי מאד, אצלך המוטו הוא הנתינה,
זאת יודעת כל רכזת ותיקה כחדשה.
הרכזים הם כלי הנגינה המנגנים ביחד סימפוניה מדהימה,
כשעל דוכן המנצח ניצבת את, ובאהבה והמון אמונה,
מנצחת במיומנות על המנגינה של כל החבורה.

והנה, לאחרונה, הגעת למסקנה, שלנצח יותר אינך רוצה,
וכמו תמיד, הצבת את האדם המתאים  במקום הנכון,
כדי להמשיך בדרכך  הברוכה והנכבדת, ולהמשיך את השרשרת.
זכרי, כי סיום תפקיד הוא לעיתים התחלה.
הנתינה היא מין ערך כזה, בו כל אחד מהצדדים יוצא מרוצה,
כי כשמהלב נותנים ,בלי שום תנאים, שני הצדדים יוצאים נשכרים.

בהערכה אין סופית ובידידות ענקית .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



יפה דואק (רכזת מרחב השרון)
:

הוזמנתי ע"י שמולי'ק רכז של"מ למפגש רכזים  ברמה"ש כדי להתרשם.
דינה העבירה הדרכה לקבוצה המצומצמת שמנתה מספר רכזים.
באחת ההפסקות שתינו, דינה ואנוכי,  צועדות למקום שהמלכה הולכת בעצמה.. דקה לפני שכל אחת מסתגרת בתאה, שואלת אותי דינה: מהיכן את? ומה את עושה?
עניתי שאני מצורן, באתי להתרשם...

תשובתך הספונטאנית היתה: התקבלת!

זאת דינה, חדת אבחנה ומהירת החלטה, וכך החלה דרכי ב"שי לחינוך" שלימים הפך ל"ידיד לחינוך".
ובנימה אישית – לעד אנצור את הרגע: לפני שנתיים, נכנסת לחדרי בבית החולים כמשב רוח רענן, עם ממתק ביד. אני לאחר ניתוח מורכב.
ללא כל  הודעה ותיאומים, הגעת לביקור , מצאת את הזמן לשבת לשיחה איתי ועם בני משפחתי. בנינוחות ובהתעניינות כנה, המשכת והקפדת לדרוש לשלומי מידי יום.

אומנם  האצלת סמכויות, אך עדיין את המגדלור המאיר לנו את הדרך.

דינה, זכות היא לי להכירך, את יחידה ומיוחדת, את ענקית! J

באהבה רבה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



ניצה דה פורטו (לשעבר רכזת אשדוד):

אז איפה נפגשנו? כמובן, ליד תחנת רכבת ארלוזרוב, דינה בתפקיד הנהגת ואני הטרמפיסטית. רק יום קודם  דיבר איתי אחד, נמרוד, על ידיד לחינוך, ומכיוון שעמדתי לפני נסיעה לחו"ל, הזמין אותי ליום שלמחרת למפגש של שי לחינוך ברמת השרון, ואפילו דאג להסעה....

דיברנו בדרך, הצגנו את עצמנו וסיפרנו מה עשינו בעבר. התרשמתי, אבל עדיין לא ידעתי שאני פוגשת את אשת החזון עם המעוף והיכולת לחבר נתונים ולבנות מהם תוכנית לטווח ארוך, בעלת היכולת לראות את מערכת החינוך ואת צרכי הגיל השלישי ולחבר אותם בצורה כל כך נכונה.  ושאת החזון הזה אנסה  גם אני לתרגם ממקומי הצנוע, שנים רבות, למעשה.

בדרך הארוכה היו לנו לא מעט רגעי חסד וגם לא מעט ויכוחים, לעיתים אי הסכמות, אבל תמיד תוך כבוד הדדי וענייניות.

דינה הציעה מדי פעם שניפגש רק שתינו לשיחה. האמת, לא תמיד ידעתי כמה זו פגישה אישית וכמה זו פגישת עבודה. אבל תמיד שמחתי  עם הפגישות. בתי קפה בקניון עזריאלי היו מקום נהדר לפגישות, קרוב לתחנת הרכבת.

זכורני פגישה אחת כזו: דינה לאחר תקופת מחלה טילפנה והציעה להיפגש, כמובן שנעניתי בשמחה. לא זוכרת מה היה הנושא ואם היה בכלל נושא ספציפי. רק זוכרת שבדרך למקום המפגש נפגשנו, במקרה, ונשימתי נעתקה. דינה לבושה יפה, ציפורניים עשויות, שיער ללא דופי, הליכה נמרצת. דינה טיפ טופ

האמנם הייתה חולה לפני זמן קצר?

איזו בריאות ויופי הקרנת, איזה טיפוח, רק זוכרת שאמרתי לך: אמנם אני צעירה ממך אבל את המודל שלי, גם בהופעה וגם בפעילות....ועדיין...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



יונה סלע (רכזת בת ים)

המפגש הראשון עם דינה היה לפני 9 שנים. פרשתי מעבודתי בחינוך כיועצת, מחנכת ומנחה, לאחר 40 שנה. חשבתי שאלך לנוח. המפקחת הכוללת  בבת-ים חשבה אחרת, שלחה אותי להתנדב "בנושא חינוכי כלשהו..."
הגעתי לפגישה עם רכזת של"מ בבת-ים. שמעתי אותה וגם הקשבתי, אבל שאלתי אם יש מי שאחראי על הפרוייקט ההתנדבותי החינוכי הזה. נעניתי בחיוב ונלקחתי למפגש עם דינה. הגעתי לעיר ילדותי, גבעתיים, לבית קפה שבקניון, שהיה בעבר מחנה צבאי של חיילים ששרקו לנו, הנערות. דינה ישבה שם. אישה יפיפייה בעלת מראה אצילי וקיבלה אותי במאור פנים ובחיוך רחב. שוחחנו. למעשה ריאיינו זו את זו. אמרתי לעצמי :"האישה יפה  מבחוץ, אבל היא מאוד יפה גם מבפנים..". בתום שיחתנו אמרתי שאשקול את הדברים, כי אם באתי בהיסוס/... מה קורה שלם?..., יצאתי בתחושה כי הדבר העומד לקרות גדול עלי. אבל, האישיות של דינה ניצחה! והשאר? הכל היסטוריה!!

הידע שלך דינה, החום , התמיכה וההדרכה מתוך הידע והנסיון, הינם יופי שאי אפשר לעמוד מולו...

אני נפרדת ממך בתפקידך הנוכחי, שגם בו טמנת בכולנו ב"ידיד לחינוך" הרבה מאוד, ממש אוצר.

לכי ליהנות מהחיים כי הם ארוכים ויפים.

----------