הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

ד"ר עירית דיאמנט – ראיון אישי.

ראיין וכתב נחום נוימן

ד"ר עירית דיאמנט מתנדבת בעמותת "ידיד לחינוך" ואחראית על מחקרי ההערכה של העמותה.

את עירית פגשתי בדירתה ביפו בקומה השנייה של בית דירות קטן, הנשקף מקרוב אל מימי הים הכחולים.

ישבנו בפינת האוכל, המשיקה למטבח, כשהמצרכים שיועדו לארוחת הצהרים כבר המתינו על השיש. בהמשך, תוך כדי הראיון, עירית הספיקה להכניס את חלקם לסיר הבישול, כדי להגיש את ארוחת הצהרים, וכהדגמה, לא מתוכננת, של יכולתה לבצע בהצלחה מספר דברים במקביל, כפי שהתברר במהלך הראיון.

שלום עירית, ותודה שהסכמת להתראיין. נא ספרי מעט על עצמך

התחלתי לעבוד כמורה, לפני כארבעים ושתיים שנים, בבית ספר יסודי, בשכונת הארגזים בתל אביב. מנהלת בית הספר היתה הגב' דינה בנקלר ז"ל ממייסדות עמותת "ידיד לחינוך". הגעתי לבית הספר מלאת מרץ ורצון ליישם דווקא עם הילדים בשכונת המצוקה את התפישות החינוכיות שהבאתי, זה מקרוב, מהסמינר. עד מהרה למדתי שהתיאוריה כבודה במקומה מונח, אך כשהיא פוגשת את המציאות בה גדלים הילדים הללו, היא לא תמיד ניתנת ליישום. קופסת הקרטון שהכנתי כדי שתשמש כמסך טלויזיה, ובאמצעותה יוכלו הילדים ללמוד ולשפר את ההבעה בעל פה, הפכה כבר בהפסקה הראשונה, לכדורגל. דינה היתה שם כדי לקלוט את כל אכזבותי והתסכולים שלי, ולעזור לי לצלוח את השנים הראשונות.

שנים אחר כך הצטרפתי לדינה ולצוות הניהול של בית הספר 'כפיר' שהקימה וניהלה ביד רמה. לאחר שבע שנים, שוב המשכתי עם דינה, כשקיבלה על עצמה את ניהול בית הספר לטבע, סביבה וחברה, הפעם, כרכזת פדגוגית. המטרה הייתה לאפשר לילדים מוכשרים, מכל שכבות החברה, תנאי למידה מיטביים, והתפתחות אישית.

במקביל לעבודה למדתי כל הזמן, תחילה בקורסים שאינם אקדמיים, ובהמשך לתואר ראשון ושני. ולבסוף ללימודי דוקטורט ב- University of Bath באנגליה.

 מילאתי תפקידים רבים בתחום החינוך, ביניהם ביחידת ההערכה של בתי הספר במשרד החינוך, וביחידה האחראית על מרכזי הפסג"ה (פיתוח סגלי הוראה) שם מיסדנו, ב 56 מרכזים שהיו קיימים אז, את תהליכי המחקר וההערכה.

במקביל לחלק ממקומות העבודה הללו, הצטרפתי לצוות המרכז לתכנון לימודים במכללת בית ברל. תחת הגג הזה הדרכנו צוותי בתי ספר, מורים ומנהלים, בשיפור תכנון הלימודים בבתי הספר, ובשילוב תהליכי הערכה בהם, והשקתי את הקורסים לרכזי הערכה בית ספריים, תפקיד חדש במשרד החינוך באותם ימים. ב - 2011 פרשתי פרישה מוקדמת, כדי לגלות שיש גם מחוץ לעולם החינוך עולם רחב ומעניין לעסוק בו.

כמו למשל?

נחשפתי לתרגול צ'י גונג, שעל רגל אחת, משמעו שחרור חסימות אנרגטיות באמצעות ריכוז, נשימה ותנועה, והתאהבתי. בהמשך, התמקצעתי, וכיום אני מדריכה צ'י גונג למבוגרים, ממשיכה ללמוד ולהתפתח בתחום.

כיצד נוצר הקשר שלך עם העמותה?

כאמור, עבדתי עם דינה בנקלר, ממקימות העמותה, במשך 17 שנים. לאחר שנפרדו דרכנו המקצועיות, נשארנו חברות טובות. ב 2008, זמן קצר לאחר הקמת העמותה, צרפה אותי דינה כמתנדבת. בשל הוותק והניסיון הרב שלי בהערכה בחינוך, לקחתי על עצמי את המשימה לרכז את תהליכי המחקר וההערכה בעמותה.

למה משמשים מחקרי ההערכה בעמותה?

תהליכי ההערכה חשובים הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. כלפי פנים הם משמשים לבדיקה, הסקת מסקנות ושיפור תהליכים. כלפי חוץ לצורך שיווק וגיוס משאבים על בסיס נתונים מחקריים. לדוגמה, כשמגיעים לישוב חדש בו העמותה עדיין אינה פעילה, נתוני המחקרים מסייעים להציג באופן בהיר יותר ולשכנע לגבי תרומת הפעילות לבתי הספר ולקהילה. נתוני המחקרים מוצגים בכנסים, ובמפגשים עם גורמים שונים בארץ ובחו"ל, ומסייעים בהפצת דבר תרומתה לבתי הספר ולגמלאים.

האם לדעתך נעשה שימוש מלא ואפקטיבי בתוצאות המחקרים?

יש חומרים שתורגמו לאנגלית למטרת גיוס משאבים בחו"ל. לדעתי, לא נעשה שימוש מספיק בחומרים אלה, וניתן לעשות יותר. 'ידיד לחינוך' מחזיקה במודל ייחודי, שממצאי המחקרים מציגים בבהירות את יתרונותיו. מודל זה היה יכול להיות מופץ באופן משמעותי יותר ברחבי העולם, שכן בכל העולם האוכלוסיה מתבגרת, ובחלק גדול מהעולם מערכות חינוך משוועות לסיוע. 'ידיד לחינוך' מחזיקה בניסיון רב ומתועד ללמידה, ליישום ולטיפוח בממשקים אלה.

מהו שיתוף הפעולה בו את זוכה בעת ביצוע המחקרים?

לביצוע המחקרים אנו נדרשים לשיתוף פעולה של המתנדבים, על כל רמותיהם – מהרכזות ועד אחרון המתנדבים, המורים, הנהלות בתי הספר ומטה העמותה. לרוב אנו זוכים לשיתוף פעולה טוב של כל הגורמים שנמנו לעיל. לאחרונה זכיתי לשיתוף פעולה פורה במיוחד של צוות ההדרכה בראשותה של סמנכל"ית ההדרכה, עופרה דרורי. אך כל מי שאני פונה אליו, במטה העמותה, ובשטח, בכל עת, נכונים לסייע, בכל שלב של המחקר – מגיבוש הרעיון למחקר דרך איסוף הנתונים וניתוחם, ועד להסקת המסקנות ויישומן. ללא סיוע זה שום מחקר לא היה יוצא לפועל ובודאי שלא היה אפקטיבי.

האם מחקר שנעשה על ידי גורם פנימי אינו מוטה?

אני מראיינת רק את מי שמוכנים לשתף פעולה, ומכאן סביר שקיימת רמה מסויימת של הטייה חיובית. אכן, יש יתרונות וחסרונות למחקר פנימי, כפי שיש גם למחקר חיצוני. דרך אגב, ביצענו גם מחקר על ידי גורם חיצוני שתוצאותיו היו טובות למדי. בהערכה פנימית יש יתרון בו אני מכירה את השטח ויכולה להישאר בו ולסייע ביישום מסקנות המחקר. כך כל העבודה, המאמץ והזמן המושקע במחקר, אינו מושקע לריק.

הדוקטורט שלי עסק ביישום המימצאים של מבחני מיצ"ב בבתי ספר בארץ. באנגליה, בה כתבתי את הדוקטורט, היתה מערכת דומה של מבחנים (Ofsted) חיצוניים, שהושקה כ 10 שנים לפני המיצ"ב בארץ. המסקנות לגבי היישום היו דומות בשני המקרים. לכן, בעיני, עיקר משמעותו של מחקר הערכה, כמו אלה שאני מבצעת בעמותה, הוא ביישום מסקנותיו. ולכן אני מעדיפה את המודל של הערכה פנימית, על זו החיצונית, כזו המאפשרת גם יישום הממצאים.

אילו מחקרים את עושה ב"ידיד לחינוך"?

ישנם מחקרי הערכה, המבוצעים מידי שנה, באופן רוטיני. תוכנית "למידה בכל גיל"- תוכנית מובנית של הרצאות העשרה למתנדבים, אשר זוכה לביקוש ולהצלחה רבה, מוערכת באופן קבוע. כמו כן, מדי שנה, מתקיימים תהליכי משוב בבתי הספר, להם שותפים המתנדבים וצוות בית הספר בליווי רכזי הישובים ו/או ראשי הצוותים בבתי הספר. בשנים האחרונות, לאור גדילתו של הארגון והצטרפות מתנדבים רבים אליו, לא ניתן לרכז את התוצאות ברמה ארצית. למיטב ידיעתי, בחלק מהמקרים, המשוב התמוסס בשנים האחרונות, או שאיננו מנוצל באופן הטוב ביותר. נכון לרענן את הכלי ובעיקר את ישומו.

נוסף לכך, אחת לשנתיים, אנו מפנים את הזרקור לנושא הראוי, לדעת חברים במטה העמותה, להערכה. לעיתים מופנה הזרקור למתנדבים עצמם, לעיתים לבתי הספר ובדרך כלל לנושא העוסק בשילוב בין השניים. לאחרונה ביצענו מחקר בנושא שילוב מיטבי של המתנדבים במערכת החינוך.

האם יש לדעתך להכניס שינוים בדרך בה פועלת העמותה?

אני מאד מאמינה באידיאולוגיה שמובילה את העמותה, ואני לא חושבת שניתן לקיים הוראה בלא חינוך. המתנדבים צריכים להיות נאמנים למסר המרכזי שכל ילד/ה מסוגל/ת, אם מאמינים בו/בה!!!

 לדעתי, העמותה מושתתת על מבנה ותהליכים נכונים. חשוב בעיקר לשמור על הקיים, ובמקביל להקפיד על למידה וביצוע שיפורים ושינויים מתמידים על בסיס הממצאים והמסקנות.

בדרכי החוצה ראיתי פסנתר ליד הדלת, שאלתי, מי מנגן? עירית ענתה שבנה נהג לנגן, אך את הפסנתר קנו לה הוריה לבת המצווה. היא ניגנה עליו כ6 שנים, עד שהפנימה שפסנתרנית היא כנראה לא תהיה. לא שאלתי מדוע אינה מנגנת להנאתה גם כיום, מאחר שנדמה היה לי מהריאיון, שעירית מעדיפה לעסוק בדברים מהם היא נהנית ובהם היא יכולה להתפתח, להתקדם ולתרום גם לאחרים.

כשיצאתי מהמעלית, הבטתי שנית בתמונת הפסיפס היפהפיה של גלי הים שעל קיר לובי הבנין, תמונה שיצרה עירית תוך גיוסם של השכנים בבנין, מאבנים צבעוניות שאספו על שפת הים.