הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

הדפים צהובים האותיות קטנות אך הקריאה קולחת - על ספרה של טובה נגינה "ילדות עשוקה"

מאת: הניה ודוד קמיר

געגועים לדרכה המיוחדת של הסופרת בחינוך ילדים בשנות החמישים

אחד העיסוקים שלנו בימי הקורונה הוא נבירה בספרים הישנים שלנו. כך התגלגל לידינו הספר "ילדות עשוקה", שכתבה טובה נגינה, בהוצאת "עם עובד". טובה נגינה הייתה מורה ומחנכת בבית הספר "שנקר" בחולון בשנות החמישים, ודוד בן זוגי היה אחד מתלמידיה.

הדפים צהובים האותיות קטנות אך הקריאה קולחת.

בספר מספרת טובה על ראשית דרכה בחינוך כמנהלת מועדון (צהרון בלשון ימינו) בשכונת עזרא בתל אביב. אל המועדון הגיעו ילדים ממשפחות קשות יום אחרי יום הלימודים בבית הספר. ילדים בגילים שונים, חלקם עולים חדשים מארצות שונות, בשנים שלפני מלחמת השחרור.

התנהלותה של טובה עם הילדים עולה בקנה אחד עם תורתו של הפדגוג הידוע, יאנוש קורצ'ק.
במועדון היא פוגשת ילדים יחפים, בלויי סחבות וחסרי הרגלים. היא הופכת את המועדון לבית עבורם, דואגת להם לבגדים, מכינה איתם שיעורי בית, עושה ביקורי בית ומגיעה לבתי הספר לשיחות עם המורים. היא מפתחת עם הילדים גן ירק, חוג לקרמיקה ופיסול וחוגגת איתם את חגי ישראל.
כל ילד מקבל תפקיד: אחראי על גן הירק, תורנית ניקיון, אחראית על ההלבשה וכו' וכו'.

הילדים מתפתחים ומגיעים להישגים, אך חוזרים ערב ערב לבתיהם הקשים. הם נקרעים בין הבעיות בבית ובין החיים במועדון. טובה מגיעה למסקנה שהם זקוקים למוסד חינוכי והיא פורסת את ה"אני מאמין" החינוכי שלה.
"במוסד שולטים הילדים. במדינה זו אין חזק וחלש, אין נכשל ונרדף, בחברה זו כל האזרחים שווים."

"בית הספר במוסדנו אינו דומה לבית ספר מקובל, המיוחד שבו – פיתוח ניסיונו העצמי של הילד, חיזוק בטחונו, ריכוז כוחותיו, פיתוח דמיונו וכושר ביטויו."

"פיתוח הרצון היוצר, השאיפה לניצחון, ראשיתם עוד בגיל הינקות".

"כל העבודות נעשות בידי הילדים עצמם. צריך שיהיה לילד גם זמן להתייחד עם עצמו, היותו חופשי מכל עול, העבודה נעשית ללא כפיה. היא מעוררת את נפשו, מחשלת את אופיו ומגבירה את בטחונו, מקנה לו הרגלי חברה ושיתוף".

חלק מהדברים נראים לנו היום מובנים מאליהם, אך באותן שנים זה לא היה כך. דרכה הייתה חדשנית.

הקריאה המחודשת הייתה מרגשת, כי החזירה אותנו לזיכרונות ילדות רבים:
ביקור האחות בבית הספר לבדיקת הניקיון האישי (בעיקר הציפורניים), הממחטה הנקייה שמחוברת בסיכת ביטחון לחולצה, הסרט על הזרוע שעונד התורן בגאון, היחס הקרוב לטבע: גידול ירקות בגינה, הביקור במקווה ישראל וההתפעלות מהפיקוס הענק עם שורשי האוויר,
הולכים לסרט? מצטיידים בסנדוויצ’ים... צלמי הרחוב, ועוד ועוד.

באחרית דבר כותבת טובה:
"מאז חלפו שנים לא מעטות...זכינו לעצמאות מדינית, רבים מחניכי המועדון נפלו במלחמת השחרור, הגיעו אלינו ילדים משרידי השואה. בעיות חינוך הדור הצעיר הסתבכו והחמירו.

דוד זוכר:
הימים היו ימי ראשית שנות החמישים. כיתת הלימודים הייתה דחוסה. ישבנו ארבעה ליד שולחן. מדי כמה ימים הגיע תלמיד או תלמידה חדשים, עולים חדשים שלא שלטו בעברית.

טובה שלטה בערב-רב זה בחיוך, בשלווה, בהרבה סבלנות ובהרבה אהבה.
לעיתים הייתה מוציאה אותנו לסיור טבע. הדבר היה פשוט. היית צריך רק לצאת מבניין בית הספר וכבר היית בשדה פרחים. למדנו להכיר שמות של צמחים.

אני זוכר שפעם ניגשתי אליה עם פרח שלא הכרתי, ושאלתי לשמו. היא הביטה בי בהפתעה ואמרה: "דוד, זה התורמוס שלנו". התביישתי, כי ראינו את התורמוס מספר פעמים. מאז אינני שוכח כיצד נראה תורמוס.

על קורצ'ק:
הילד הוא ישות עצמאית שיש להתייחס בכבוד לרגשותיו, לדעותיו ולרכושו. תקופת הילדות איננה הכנה לחיים אלא חלק חשוב של החיים עצמם. על המחנך לזכור שהילד הוא יצור תבוני, המכיר היטב את צרכיו, את קשייו ואת המכשולים של חייו. החינוך לא ייעשה על ידי צו של עריצים, לא על ידי פקודות ולא באווירה חשדנית. החינוך הטוב ייעשה על ידי הידברות נבונה, אמונה בניסיונו של הילד, שיתוף פעולה וחיי יחד.