הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

מזכרת בתיה: הטיול שלנו לנגב הצפוני

מאת: מרים כרמלי

אחת לשנה, מזה שלוש שנים, נוהגת העמותה לערוך לכל המתנדבים טיול. כמתנדבת טרייה, הייתה זו עבורי התנסות ראשונה, אותה אנסה לחלוק עמכם הקוראים.

השנה יצאנו לטייל בדרום, והתמקדנו בעיקר בנגב הצפוני. טיולנו כלל שלושה מרכיבים: טבע ונוף, תרבות וחברה, ובידור. מאחר שהתברכנו השנה בחורף גשום במיוחד, התרחב הלב למראה השדות הירוקים והטבע שהתחיל ללבלב (ט"ו בשבט). שמורת פורה וחוות השקמים אף התקשטו לכבודנו במרבדי כלניות, ואפילו בוססנו בבוץ להנאתנו הרבה....

מבחינתי האישית, הביקור ברהט היה גולת הכותרת של היום המקסים הזה. זהו המרכיב "החברתי תרבותי" ואולי אוסיף ואומר אף "לימודי". אם רוצים, אפשר לחפש ולמצוא בקלות את הפרטים הבסיסיים על רהט: העיר הבדואית היחידה בארץ, הוקמה ב- 1972 והפכה לעיר ב-1974. כיום חיים בה כ-70,000 תושבים. אולם הביקור לו זכינו אנו שונה בתכלית השינוי.

התחלנו את ביקורנו בעיר במרכז התיירות של ג'מלאת, אישה בדווית מרשימה, שקיבלה את פנינו בסלון ביתה המסורתי עם כיבוד נאה, וגוללה בפנינו את סיפורה. תוך כדי הקשבה לסיפור חייה המרגש, למדנו המון על חיי הבדואים, ובעיקר על מעמדה של האישה ועל השינויים שעוברים על החברה הבדואית בשנים האחרונות. ג'מאלת סיפרה שאביה הוא קאדי (שופט) והוא נשוי לשתי נשים, שהשנייה מהן היא אמה. ביחד יש לשתי הנשים 28 ילדים!!! וכל אלה גדלו בבית אחד. בהומור אמרה שלהסתדר עם כל כך הרבה אחים ואחיות היה הרבה יותר פשוט מאשר לחיות עם המריבות של שתי נשים באותו בית. מאז כנראה גמלה בליבה ההחלטה שהיא לא תסכים בשום אופן שבעלה "יתחתן עליה", כפי שנהוג עד היום בחברה הבדואית. אחרי שמונה שנות לימוד עזבה את בית הספר ועזרה לאמה בגידול הילדים ובעבודות הבית, ובגיל שש עשרה וחצי התחתנה. כיום, היא בת 41, יש לה 8 ילדים. הצעיר שבהם הוא בעל צרכים מיוחדים.

 ג'מלאת אישה עצמאית. היא הקימה חברה למוצרי קוסמטיקה טבעית בעזרת ידע שלמדה מסבתה, ואף בנתה מרכז תיירות ובו היא מארחת קבוצות שבאות ללמוד על חיי הבדואים. כל זאת, בתמיכת בעלה והסביבה הקרובה. ג'מאלת הדגישה בפנינו את המוטיבציה שנטעה בלב ילדיה לרכישת השכלה. בגאווה רבה ציינה בפנינו, שחלקם לומדים במכללת קיי ובמכללת ספיר. אחד מבניה לומד רפואה בחו"ל ובת נוספת מתעתדת לנסוע להונגריה ללמוד רפואת שיניים.

בהמשך חברה אלינו מדריכה מקומית בשם אלהאם, ועמה המשכנו לסיור בשוק המקומי. ממנה למדנו שיש ברהט שוק של יום שלישי, אליו מגיעים סוחרים ממקומות שונים בארץ, וישנו שוק קבוע, הפועל מדי יום, ובו סיירנו ביחד איתה. שוק זה הוקם לפני כעשר שנים על ידי יזם פרטי, וחלק מרכזי בו מוקדש לחנויות של נשים יזמות בדואיות. מדוגמאות רבות שנתנה לנו המדריכה ניתן היה ללמוד על התפתחותן של הנשים הבדואיות ועל השינוי שעובר על אורח חייהן.

יותר ויותר נשים בדואיות יוצאות ללמוד ובוחרות לעבוד מחוץ לבית, וכתוצאה מכך תפקידיהן המסורתיים מצטמצמים. למשל, השמלות הרקומות המסורתיות מיובאות כיום מסין, הפיתה המסורתית הדקה נמכרת בחנויות וכו'. לעומת זאת, הרפואה המסורתית חיה עדיין לצד הרפואה המערבית. שימוש בתרופות סבתא, בצמחי מרפא ובאיברים של בעלי חיים עדיין נפוץ לצד בתי מרקחת קונוונציונלים.

לסיום, זכינו למופע חביב של האחים אסנר, לאחר ששמענו פרטים מרשימים על היקף העמותה ועל מספרי המתנדבים, מספר בתי הספר ומספר השעות הכללי שמעניקים המתנדבים.

היה זה יום מעשיר, מעניין ומגוון, באווירה נעימה וחברית. הדבר השתקף יפה בדברי הפרידה של המדריך שליווה אותנו ותרם לנו לאורך כל היום מידיעותיו הרבות:

"תודה שהזמנתם אותי. לכבוד הוא לי להדריך קבוצה איכותית כמוכם, אנשים מלאי ידע וערכים. נהניתי מאד להיות אתכם ולמדתי מכם המון. אשריכם שאתם עוסקים בהתנדבות משמעותית כל כך ואשרי התלמידים שזוכים לכך."