הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

זהרה נוב מבני ברק, 7 שנים ב"ידיד לחינוך"

זהרה מתנדבת בקריית אונו וגם כותבת שירי ילדים

"חבצלת אשמה...

מיהי חבצלת? זו הרכזת שלנו ב"ידיד לחינוך" בקריית אונו, היא זו שהגתה את הרעיון לכתוב עלי באתר" – כך כותבת זהרה נוב וממשיכה: "התלבטתי, היססתי, שקלתי, חשבתי והחלטתי שכן, שאספר על ההתנדבות וגם על הספר".

"למה התנדבות? זה נעוץ ביסודות שינקתי בבית, בכפר ובתנועת "בני עקיבא". הורי ז"ל ממייסדי המושב הדתי לאומי כפר פינס, רוח ההתנדבות פיעמה בהם. החינוך בכפר שבו התחנכתי ובתנועת הנוער "בני עקיבא" תרמו אף הם. על היסודות האלה צמח גם בי הרצון להתנדב".

זהרה מתנדבת בביה"ס "שילה" בקריית אונו וגם כותבת שירי ילדים. היא מלמדת בעיקר עברית, דקדוק, מדעים, תנ"ך ומישנה ועובדת כל שעור עם תלמיד אחד.

"מגיעים אלי סוגים אחדים של תלמידים: כאלה שזקוקים לתשומת לב מיוחדת, כאלה שזקוקים לעזרה בלימודים וגם תלמידים מחוננים שמקבלים העשרה בתחומים שאינם נלמדים בכתה. הם בוחרים נושאים שמעניינים אותם במיוחד ואנחנו מחפשים חומר על הנושא. הילד כותב עבודת חקר, ולפעמים מרצה על כך לפני הילדים בכתתו".

זהרה מספרת שהיא מתנדבת כבר אחת עשרה שנה.

איך הגעת להתנדבות ב"ידיד לחינוך"? אני שואלת, וזהרה משיבה: "היה בזמנו גוף התנדבותי באוניברסיטת בר אילן בשם ג"ב ("גמלאים בחינוך", וגם במשמעות נתינת גב לתלמידים הזקוקים לכך). הייתה זו קבוצת מתנדבים שפעלה בבתי ספר". זהרה מציינת בהערכה רבה את מי שהייתה היוזמת והאחראית מלאת המרץ של הגוף הזה: פלורנס מיטווך ז"ל. כשפלורנס נפטרה, עברה כל הקבוצה שהייתה בג"ב כגוף אחד ל"ידיד לחינוך".

כשאני מבקשת מזהרה לספר לי על הצלחות או סיפורים מיוחדים שיש לה מעבודת ההתנדבות שלה, היא מצטנעת מאד ואומרת, כנראה די בצדק, שהדברים מתבטאים בקטנות של היומיום כמו: "לימדתי ילד מסויים ואימו ביקשה מהיועצת שאלמד גם את אחותו - כנראה שהיא הייתה מרוצה. ילד אחר הביא לי לחנוכה דמי חנוכה של מטבעות משוקולד - זו הייתה דרכו להודות לי. הרבה פעמים בסוף שנת לימודים, הילדים מבקשים שאמשיך איתם גם בשנת הלימודים הבאה. היו ילדים שיזמו מסיבות סיום: ילד אחד הביא כיבוד, ילד אחר בשנה אחרת הביא משחקי חברה שאחותו לימדה אותו וכך חגגנו גם עם הממתקים שהביא. התקופה הארוכה ביותר שלימדתי ילד אחד הייתה של ארבע שנים רצופות.

"אני יכולה, למשל, ללכת ברחוב כשפתאום נעצר לו רכב וראש של תלמיד לשעבר, שכבר עברו שנים מאז שלימדתי אותו, מציץ החוצה וקורא לי: 'שלום המורה'. התחושה שלי היא שאני גורמת לשיפור אצל התלמידים, ההדים באים גם מהמורות וגם מההורים, מאידך, קורה גם שיש חריקות וקושי עם ילד, ואז אני מיידעת את המחנכת או את היועצת ואנחנו שוקלות יחד איך לפתור את הבעייה".

הפרסום על ההתנדבות שלה גורם לה לזהרה לתחושת אי נוחות, "אבל, כמו שאני התחלתי להתנדב בעקבות כתבה שקראתי בעיתון על מתנדבת, כך אני מקווה שמי שיקרא את הכתבה הזו, ירצה גם הוא להתנדב. אם זה יקרה, היה לי כדאי", היא אומרת. 

חבצלת פלד, רכזת המתנדבים בקריית אונו משבחת מאד את זהרה על ההתמדה שלה ועל כך שהיא מגיעה באוטובוס די מרחוק לתלמידים שלה בבית הספר. במקצועה זהרה היא גם מורה וגם ספרנית. בנוסף להתנדבותה ב"ידיד לחינוך" היא מתנדבת יום בשבוע בספרייה באוניברסיטת "בר אילן" ועוד ערב אחד בשבוע מוקדש לעבודה משרדית ב"עזר מציון". "ההתנדבויות האלה מעניקות לי הרבה שמחה".

זהרה גם כותבת שירים. "אני רוצה לספר על הספר. יצא לאור ספר בהוצאת "צמרת" עם שבעים וארבעה שירים שכתבתי והם נראים לי מתאימים לגילאי ביה"ס היסודי. רובם נכתבו בתקופת הפנסיה. כנראה שהקב"ה שולח השראה מיוחדת בתקופה הזו. שם הספר: יום הולדת בסוד ועוד". איך נולד השם? פשוט כי שם השיר הראשון הוא: "יום הולדת בסוד: והמילה 'ועוד' מתייחסת לשבעים ושלושה השירים הנוספים שבספר, וגם: 'בסוד' ו'עוד' מתחרזים זה בזה". (הספר ניתן לרכישה דרך האינטרנט וכן בחלק קטן מחנויות "סטימצקי" ו"צמת ספרים").

"אני משתתפת בחוג טיולים של החברה להגנת הטבע ולא מעט מהשירים נכתבו בהשראתם.
בחלק משעורי העברית שאני מלמדת, לא התאפקתי ולמדתי עם הילדים שירים אחדים, נתחנו אותם יחד ושמחתי הייתה גדולה לראות אותם נהנים".

 

הנה שיר המופיע בספר והוא אף נלמד בכתה:

דוגמא לשיר שנכתב כבר אחרי שהספר יצא לאור והוא נלמד בשעור: