הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

חיבוק ואוזן קשבת הם פעמים רבות התשובה

מאת: צביה טולדנו

זו אינה השנה הראשונה שאני עובדת עם תלמיד המגיע ממשפחה קשת יום.

האם מעולם לא למדה והיכולת שלה למצוא עבודה משמעותית ולעזור לילדיה בלימודים, מוגבלת מאוד, אבל הילד מספר שאימו מעניקה לו אהבה עד בלי די ורוכשת עבור ילדיה פינוקים שונים. למרות המחסור.

בשנה שעברה התמקדתי איתו בלימודי החשבון, בשל הפער בין רמת הכיתה לבין יכולותיו של הילד. לשמחתי הצלחתי לפחות לבסס את העשרת הראשונה.

השנה, לדברי המורה, כדאי להתמקד בשפה, שכן זה המפתח למקצועות רבים.

התחלנו במבנה של משפט פשוט – הכרת שם הפועל, שם תואר ושם עצם.

כדי לבדוק את ההבנה, נתתי לילד משפטים, ובקשתי שיקיף בצבעים שונים את שם הפועל ושם התואר.

לפתע הבחנתי כי הוא מתעסק יותר בתוכן המשפטים ולא במשימה שלפניו. הדברים שאמר לי לאחר שניסיתי לבדוק מדוע, גרמו לי לעצב רב.

כאשר כתבתי את המשפט: "המשפחה נסעה לחופשה באילת", הילד הפסיק ואמר לי:

"את יודעת, אף פעם לא הייתי באילת". אמרתי לו, כי כאשר הייתי בגילו, גם אני לא הייתי באילת. פעם ראשונה שהייתי באילת הייתה רק אחרי שהתחתנתי.

כשכתבתי את המשפט: "לגד חגגו יום הולדת ואמא שלו אפתה עוגה טעימה", עצר התלמיד ואמר: "אצלנו לא חוגגים יום הולדת ואמא שלי לא יודעת לאפות עוגות. אמא שלי יודעת לאפות לחם".

באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה: אגש למזכירות, אקבל את תאריך הלידה שלו ואגיע לביה"ס באותו יום עם בלון ועוגה.

כאשר קרא את המשפט: "אני אוהב לקרוא ספרים", אמר לי: "איפה יש ספריה באיזור שלי? גם אני אוהב לקרוא ספרים, אבל אין לי ספרים".

שאלתי אותו: "מדוע אינך מקבל ספרים מספריית ביה"ס", והוא ענה לי שהנוהל הוא שמספריית ביה"ס קוראים רק בביה"ס. התלמידים אינם מקבלים ספרים הבייתה.

אתמול הייתי בבית הספר ונתתי לו ספר שקניתי עבורו. "אני לא אקח את זה הביתה, אני רוצה שנקרא יחד בכל פעם פרק ונשוחח על הספר".

הקריאה המשותפת הייתה מהנה. התמקדנו בין השאר בכל מה שלמדנו: לסמן שם פועל שם תואר וכו'.

אני מחכה בקוצר רוח לחודש הבא - מועד יום הולדתו כדי לשמח אותו. אני מתלבטת האם זאת תהיה הפתעה או שאשוחח מראש עם המחנכת שלו.

כשאני מביטה לאחור ונזכרת בשמונה שנות התנדבותי, אני נזכרת בכל תלמיד ותלמיד שנחשף ממש כמעט במערומיו בחייו הפרטיים, ובמערכות היחסים בתוך ביתו על המצוקות הכלכליות, הכעסים, השמחות העצב והאהבות. התרומה הקטנה שלנו היא במילה טובה, בחיבוק, והיותנו שם לפחות כאוזן קשבת, זה כל כך חשוב.