הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

לפעמים אנחנו יותר חשובים ממה שאנחנו חושבים

סיפורו של מתנדב

כבר שנה חמישית שאני מלווה את אורן. אורן היום בכתה ו', ואני איתו בעצם כבר מכתה ב'. השנה, בפגישה משותפת שהתקיימה ביני לבין יועצת ביה"ס ורכזת המתנדבים במקום, נשאלתי אם אני רוצה להמשיך איתו. אמרתי שכן, אבל ביקשתי שישאלו את הילד, אם גם הוא רוצה. ביקשתי שהן יעשו זאת ולא אני, כי לא רציתי שאורן ירגיש אי נעימות לסרב לי בפני. היועצת חזרה אלי ותשובתה הייתה חד משמעית, אורן ענה: "ב ט ח " בהדגשה.

אורן הוא ילד מיוחד. חכם, מוכשר ובעל זיכרון פנומנלי. אבל יש לו בעיות התנהגות לא פשוטות, הנעוצות בקשיים בבית שלא כאן המקום לפרטם. הדבר משפיע כנראה על אורן והוא מתפרע ומפריע. בביה"ס ביקשו ממני לעבוד איתו על הנושא הזה. אני יושב איתו ואנחנו מדברים על כל מיני נושאים, שאינם קשורים ללימודים. אני אפילו מראה לו סרטים שאני עושה. בין השאר הראיתי לו סרטון שעשיתי לכבוד בר המצווה של נכדי. שאלתי אותו, אם הוא נהנה והוא השיב לי שכן. "מה הבנת מהסרטון", שאלתי, ואורן ענה: "הבנתי שמגיע הגיל שבו ילד צריך להתחיל להיות אחראי על מה שהוא עושה". שמחתי שהוא קלט את הפואנטה. שבוע אחר כך שאלתי אותו: "מה זה אומר לגביך?" והוא ענה: "הבנתי שאני צריך להתאפק ולהתחיל לשנות את התנהגותי".

כעבור זמן מה שאלתי את מחנכת הכתה, האם חל שנוי כלשהו בהתנהגותו של אורן, והיא השיבה שאמנם לא לגמרי, אבל שנוי מסויים כן חל בו. זה נתן לי הרגשה טובה.

באחד הימים, כשאורן היה בכתה ד', הגיעה קבוצה של תורמים לביה"ס. אני ישבתי עם אורן והם הבחינו בנו, ניגשו ושאלו אותו: "מיהו המתנדב הזה בשבילך?" ואורן ענה: "הוא? הוא החבר הכי טוב שלי".

השנה, למשל, נכנסתי לכתה לקחת את אורן מהכיתה. המורה שהיתה שם לא הבינה מה אני רוצה. לחשתי באוזנה שאני עם הילד בגלל בעיות התנהגות. היא לא הבינה בכלל מה אני רוצה ואמרה, שהיא לא רואה שום בעיות, ושוב, הדבר נתן לי הרגשה טובה, יש שכר לעמלי.

שבוע מאוחר יותר קבלתי פתאום טלפון מיועצת בית הספר. "אורן מתנהג בצורה בלתי נסבלת עד כדי כך, שהמורה בכתה אינה יכולה ללמד בגללו". "אז למה צלצלת?" שאלתי, והיא ענתה: "אני מבקשת שתבוא לדבר איתו". הבנתי שיש כאן בעייה ושקרה משהו בבית. קבענו פגישה ועל פי בקשתן קבענו שנשב רק אני והוא. ואכן, אורן היה פתוח איתי. לאחר שסיפר מה קרה בבית, דיברתי על ליבו. ניסיתי להסביר לו במידת האפשר למה קרה מה שקרה והוספתי: "במה אשמים הילדים בכתה, שבגללך אינם יכולים ללמוד". ושנינו סיכמנו ""על תעשה לחברך מה ששנאו עליך". אחר כך נפגשנו עם המחנכת והיועצת, ואורן הבטיח שישפר התנהגותו. שבוע אחר כך היועצת דיווחה לי שהמצב חזר לקדמותו.

אמרתי לעצמי, אני מתנדב בביה"ס, והנה, מבקשים ממני לעזור לפתור בעייה עם הילד. התמלאתי סיפוק שביה"ס מכיר בהשפעת המתנדב על הילד. לא פסיכולוג, לא עובד סוציאלי, אלא אני כמתנדב.