הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

מאירה ענבל מחיפה - האור והצליל

מאת: דינה דנון דאבוש

"יש בחיפה... מתנדבת מיוחדת במינה ויוצאת דופן בכישוריה בשם מאירה ענבל. נשמח מאד אם תכתבו עליה", כך פנתה אלינו אהובה שרון, רכזת "ידיד לחינוך" בחיפה, שבעקבות פנייתה מצאתי את עצמי ביום שטוף שמש על הכרמל.

חומת האבן המקיפה את בית הספר "רוממה", מזמינה וצבעונית כמו באגדות. התכוונתי לשלוף את המצלמה. החומה העליזה שווה צילום, חשבתי לעצמי, אבל אז הגיעה לשער אישה נאה ומאירה, נמרצת ובעלת חיוך כובש. היא הכניסה אותי לבית הספר וכבר בצעד הראשון חשתי את השמחה והנחלת הידע שפורצות מהקירות המקושטים במיטב התמונות והציורים בנושאים רבים ומגוונים, שכולם יצירות מעשה ידי אומן. נכנסתי ל"מוזיאון" חי ותוסס, אכן מוזה.

לא התפלאתי לשמוע שמפקחים במערכת החינוך, אנשי מקצוע ומבקרים בבית הספר מביעים את "קנאתם" שבית ספר ציבורי נראה כך. כולנו רוצים שילדינו או נכדינו ילמדו בבית ספר נעים ונאה. חשוב מזה, הסביבה המטופחת יוצרת הרגשת שייכות, מעודדת שיתוף פעולה ומפתחת רצון לשמור על הנוי הזה. כל זה בזכות מאירה ענבל, מורה גימלאית המתנדבת ב"ידיד לחינוך" בחיפה.

היצירה שבלב

מאירה למדה בביה"ס הריאלי בחיפה, והצטיינה מאד בתחום היצירה והאומנות. גמלה בה ההחלטה ללמוד את מעשה היצירה שכבש את ליבה והלכה ללמוד על דעת עצמה בבי"ס של ויצ"ו, למגינת ליבם של הוריה, שחפצו בעבורה עתיד מזהיר במקצוע יוקרתי יותר.

נטיותיה האומנותיות הביאו אותה לא לוותר על התחום האהוב עליה. היא סיימה את לימודיה בויצ"ו ועשתה בדיוק את מה שליבה ביקש. בסופו של דבר הוריה היו מאד מרוצים מבחירתה ומהצלחתה במקצוע בו בחרה ושגרם לה סיפוק ואושר. היצירה שבלב לא איכזבה.

הזרקור האיר והבליט את מאירה כמורה לאומנות שאירגנה ימי יצירה בנושאים מגוונים ומהיבטים שונים, "בכל פעם בחרתי נושא שנתי אחד לתערוכה. לצורך ביצועו. הפעלתי את כל בית הספר. חילקתי את העבודה בין כל השכבות. כל שכבה לפי יכולותיה, וביחד היו תוצאות מדהימות".

בשנת התשמ"ח-1998 קיבלה את פרס החינוך מד"ר יוסף גולדשטיין - מנהל מחוז חיפה והצפון, כהוקרה על פעילותה הייחודית.

מאירה עסקה בהוראה, בהדרכה ובהעברת השתלמויות למורים במחשבים ובעיצוב דידקטי במשך שלושים ושבע שנים, עד פרישתה.

אחרי פרישתה - גאוותה וגולת הכותרת של עבודתה מבחינתה היא הקמת אתר האינטרנט "עופרים" וזה של הסתדרות המורים.

ה"עופרים" של צבי כורך והדרור שמאירה חפצה להעניק לתלמידים

אתר "עופרים" המוצלח הוקם בשנת 1999 עוד כשמאירה הייתה מורה במערכת. מאירה בנתה את האתר על פי רעיון שהגה צבי כורך ז"ל מתוך רצון לסייע למורים בנושאים מעובדים מתוכנית הלימודים. כשהלך צבי כורך לעולמו חשה מאירה צורך להנציח את פועלו באמצעות אתר שקראה לו "עופרים" שהם צאצאי הצבי, ומאז ועד היום היא עורכת ומנהלת האתר הפעיל והמתפתח שמורים ותלמידים מגלים בו עניין רב.

שתלתם ניגונים לי - אבי ומאירה או טובים השניים מהאחד

 מאירה מעידה על עצמה שבכל דרכה היא לא מוותרת, ועושה הכל להגשים את משאלות ליבה ומשאלותיהם של אחרים גם כן. (זוכרים שהלכה ללמוד את מה שחפצה?). לה ולבעלה, אבי, בן ובת: דדי ולילך, בהם היא מאד גאה. תוך כדי היותה אם, למדה והשלימה את לימודיה לקבלת תעודת הוראה בתחום האומנות והמחשבים לבתי ספר יסודיים. היא גם בעלת תואר שני.

יעל כהן- הנכדה בת השמונה והצעירה מבין חמשת הנכדים, שהגדול שבהם בן שמונה עשרה, הצטרפה לשיחתנו והוסיפה חן ומרץ והחשוב מכל, תרמה את הראיה של הדור הצעיר, שסבתא מאירה כל כך מטפחת בהצלחה רבה.

 יעל מספרת בגאווה שהיא נהנית מהסבתא המפורסמת בזכות אתר האינטרנט "עופרים". בינינו, כמה סבתות בונות ומתחזקות אתרים ועוד אתר ידוע וחשוב כ"עופרים"? יעל גאה שכשמזהים את סבתה כמנהלת האתר ו"ממש שמחים לברך אותה".

יעל מודעת לערך ההתנדבות ומבהירה: "התמורה שסבתא מקבלת מ"רוממה", מ"זכרון יוסף" ומעוד רבים היא: פרחים ומחמאות וגם חיבוקים ונשיקות" ומאירה מוסיפה: "ותעודות הוקרה". מאירה ואבי מנחילים את ערך ההתנדבות הלכה למעשה בקרב ילדיהם ונכדיהם. ואכן יעל הנכדה, נושמת את מעשי ההתנדבות של המשפחה וגאה שב"יום המורה", אמה, לילך, חילקה פרחים לכל המורות.

גם סבא מסב לה נחת: "סבא אבי, הוא מוכשר מאד. אני שמחה שסבא וסבתא שלי נפגשו כי ביחד הם צוות מוצלח", מעידה יעל. הסבא אבי הוא איש מחשבים וגם עוסק במוסיקה ובשירה: "סבא שלי גם מתנדב בביה"ס, מופיע ושר בכל הטקסים. הוא לא שוכח אותנו הנכדים ומידי פעם מקדיש לנו שיר". תודו, זה כיף גדול לקבל "סב עם שיר". בכלל, בבי"ס "רוממה", פעילות מוזיקלית ענפה, ובעת האחרונה הוסב שמו ל: "רוממה ניגונים".

ליעל יש עוד סיבות להתפעל מהסב אבי, שהוא גם מיילד "לעת מצוא". כשהילה רעייתו של הבן דדי, כרעה ללדת, הזעיקה את סבא אבי להסיעה לבית החולים. הוא הגיע במהירות ומצא אותה על מדרגות הבית. אבי הבין שהלידה למעשה החלה. הוא הכניס אותה חזרה הביתה ויילד אותה ואפילו חתך את חבל הטבור. לא לעיתים קרובות אנו שומעים על "מיילד" שמיילד את כלתו ושולף את נכדתו עדי מרחם אמה. "רופא שאינו רופא" מסכמת יעל, את מקרה הלידה של עדי בת הדוד שלה. אכן תכשיט.
 "אני שמחה שהם סבא וסבתא שלי ולא של מישהו אחר". עם כל הכבוד להתנדבות, יעל לא מוכנה לנדב את סבה וסבתה לילדים אחרים. "הם רק של הנכדים שלהם", היא פוסקת. הזוג ענבל אכן שמח בעשיה ההתנדבותית המשותפת ומהנתינה שמחזקת אותו.

טוב שם מצבע שמן טוב

חלומה של מאירה להוציא את התלמידים לעיתים יותר קרובות מחדר הכיתה, ולשתף אותם יותר בעשיה: "אני לא מבינה מדוע צריך לגייס כוחות מבחוץ בעלות גבוהה, כאשר כל בית ספר משופע בכישורים של תלמידים ומורים, שיש בידם להרים מופע איכותי או לצייר ולקשט את בית הספר, ואז התרומה כפולה: התלמידים שותפים ליצירה ולאחריות והכסף שנחסך הולך למימון פעילויות מבורכות לטובת כל התלמידים". היא נותנת דוגמא מיום התנדבות שנערך בבית הספר "רוממה" בו מורים ותלמידים שיפצו וצבעו את חומת בית הספר. ואכן כשמגיעים לבית הספר, קשה להתעלם מחומת האבן העליזה ומסבירת הפנים

 

ידי אומן – חלומו של כל צוות בית ספר

סגנית המנהלת של ביה"ס "רוממה – ניגונים", דפנה בוננה ("שנה טובה" בתורכית), מכירה את מאירה אישית כסבתם של תלמידים בביה"ס מזה שבע שנים, עת הנכד של מאירה הגיע לבית הספר לכיתתה של דפנה. משחזרת דפנה: "את מאירה הכרתי עוד קודם לכן מאתר "עופרים", וכן מאתר הסתדרות המורים. מאד שמחתי כשהיא הציעה את עצמה ואמרה: "אני כאן, מה שתרצו". בכל זאת, בונת אתרים באינטרנט ומורה לאומנות, בטח יש לה מה לתרום. רק שהנהלת בית הספר לא ידעה באיזה אוצר בלום זכתה. בוננה יודעת שבית הספר לא היה כפי שהוא בלי מאירה. היא לא רוצה לחשוב על היום שמאירה תעזוב אותם. "מאירה היא יד ימיננו בכל דבר: עיצוב, בנית עבודה ולימודים, תיעוד, תמונות בעקבות אירועים. גם בלי לבקש מאירה יוזמת, יוזמה ברוכה. יכולותיה גבוהות בעיצוב, והיא מכינה גם תוכניות מיוחדות לבית הספר".

התנדבות מבורכת

כשמאירה פרשה ממערכת החינוך, לא תיכננה להמשיך ולעסוק בהוראה. היא התנדבה במשך שנה בבי"ס "דוד ילין", בו עבדה ובו למד נכדה, ואחר כך הדרך לבתי הספר אחרים היתה קצרה. למעשה לא עזבה את ההוראה: "בחרתי להתנדב בבתי הספר של נכדיי, כדי לנצל את ההזדמנות ולהראות להם הלכה למעשה בדוגמא אישית את ערך ההתנדבות והמחוייבות שלנו לחברה".

"העשייה שלי בתחום ההתנדבותי נעשתה עוד בטרם נחשפתי לפני שנתיים ל"ידיד לחינוך", אליו הצטרפתי מתוך צורך ורצון לסייע לחברותיי במערכת החינוך ומתוך הצורך לתרום לחברה", אומרת מאירה. היא מציגה מעשי התנדבות מרשימים ביותר: "אני מתנדבת בביה"ס "זכרון יוסף" מזה 10 שנים, שם עשיתי פרוייקט על שכונת אחוזה, בה שוכן בית הספר. בביה"ס "רוממה" אני מתנדבת מזה -7 שנים. השנה אני יותר פעילה בארגון. משמע אני יותר בקשר עם אהובה שרון (רכזת "ידיד לחינוך" בחיפה), כמו כן הכנסתי את "ידיד לחינוך" לביה"ס "זכרון יוסף".

 

 


לשבור את השיגרה – קיר בסימן קריאה

מאירה משבחת את המנהלת סיגל אזולאי ואומרת שבלי תמיכתה ועידודה היא לא הייתה יכולה לממש את רעיונותיה. כל יוזמה שמאירה מעלה, זוכה למינוף, תמיכה ועידוד של אזולאי, שמאפשרת לה חופש פעולה מלא ומספקת את כל המשאבים לצורך כל פרוייקט. הפרויקטים מבוצעים בשיתוף תלמידים ומורים. נכנסנו לספריה, הספריה נראית כמו מסיפור אגדה. מסתבר שמאירה יזמה שיפוץ קיר אחד בספריית בית הספר. כאשר מנהלת הספריות העירוניות, רונית ברזלי, ביקרה וראתה את "הקיר של מאירה" היא התלהבה ואישרה לשפץ את כל הספרייה.

 

והדרת פני צעיר וזקן

לא רק ילדים קרובים לליבה של מאירה. במשך עשר שנים התנדבה במועדון קשישים בטירת הכרמל. להם הנחילה את היצירתיות ולימדה אותם לבצע בעצמם תיקונים שונים בבית.
היה לה חשוב לחבר בין הדורות ולקרב ביניהם וכן לפתח אצל התלמידים את השותפות והאחריות.
מה עושה מאירה כדי לחבר ביניהם? היא לוקחת בכל פעם כיתה מבית הספר בחיפה ומביאה את התלמידים למועדון הקשישים שבטירת הכרמל. ביחד הם עשו פעילויות משותפות ויצירתיות שקרבו את בני השמונים לבני השמונה. איזה יופי!!!.