הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

מדי בייר "לא אוהבת בתי קפה". - דיוקנה של רכזת "ידיד לחינוך" בנצרת

"מדי עושה עבודת קודש!". מצויידת במשפט הזה צלצלתי למדי בייר רכזת נצרת עילית. מדי כמובן,
איננה מבינה מה רוצים ממנה. "ככה צריך לעשות את העבודה, ולא צריך בשביל זה משהו מיוחד", היא אומרת.

מדי מתנדבת שש שנים ב"ידיד לחינוך" ויש לה עבר והווה רב פעלים בנושא ההתנדבות בכלל.

היא נולדה ברומניה ועלתה לארץ בגיל שנתיים. עם הגיעה, התגוררה המשפחה במעברה בעיר צפת וכעבור שנים אחדות עברה משם. מדי למדה בביה"ס התיכון של "כל ישראל חברים" ומכאן גם ידיעתה בצרפתית. היא שרתה בצנחנים בתל נוף ביחידת השלישות, "בתקופתו של רפול" כדבריה.

ב-1968 הלכה מדי בעקבות האהבה ועברה לגור בנצרת עילית יחד עם בעלה. עשתה תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. עניינו אותה לדבריה, יחסי החוץ של ישראל, ההסטוריה של המזרח התיכון ועוד. במקביל גידלה ארבע בנות וזה כמובן לא פשוט. היום יש לה אחד עשר נכדים שגם איתם על פי התרשמותי היא עסוקה לא מעט.

שלושים וארבע שנים עבדה מדי במשרד הפנים בתפקידים שונים כשבאחרון שבהם שימשה כאמרכלית המחוז. בגיל 55 היא פרשה ומאז מתנדבת ללא הרף.

"נושא החינוך הוא בנשמת אפי" היא אומרת. " בתחילת דרכי ההתנדבותית עוד לפני "ידיד לחינוך" עבדתי בשמונה בתי ספר של רשת אורט בנצרת עילית, בנצרת הערבית, במגדל העמק ובטבריה. הייתי גם יו"ר איזורית של נשות אורט. כל מה שעשינו, עשינו לרווחת התלמיד בתחום החברתי ערכי. חילקנו מילגות, עזרנו לנערות במצוקה ואפילו קנינו משקפים לילדים הזקוקים לכך ושלא היה באפשרותם לממנם".

בו בזמן החלה מדי להתנדב ב"ידיד לחינוך". כשנפגשה לראשונה עם נמרוד ועם דינה הציבה לדבריה תנאי: היא מוכנה לקחת את נושא הריכוז היישובי רק אם יאפשרו לה גם לעבוד באופן מעשי עם ילדים. " לא רציתי רק לנהל", היא אומרת. היו לה אז שלושה מתנדבים אותם היא הביאה מארגון ג"ב (גימלאים מתנדבים) שבמסגרתו התנדבה שנה אחת. היום עובדים יחד עם מדי שלושים וחמישה מתנדבים כשהיעד שהיא מציבה לעצמה הוא ארבעים.

המתנדבים של מדי עובדים היום בשבעה בתי ספר. "היו תשעה, אבל לצערי יש היום הגירה שלילית מנצרת עילית, מסיבות שונות, ביניהן חוסר תעסוקה).

ספרי לי איך את עובדת, אני מבקשת ממדי והיא מספרת שהיא נפגשת עם כל מתנדב חדש במקום נייטרלי – בספריה העירונית. "לא אוהבת בתי קפה". "אני מראיינת ומקשיבה. צריך הרבה סבלנות להקשבה, גם אם לא תמיד הדברים הם לעניין. רק אחר כך אני מספרת למתנדב החדש על "ידיד לחינוך". השלב הבא יהיה פגישה של שלושתנו עם מנהל בית הספר אליו מיועד המתנדב".

ויש לך שיתוף פעולה עם המנהלים? אני שואלת.

מדי משיבה שיש לה הרבה קשרים ברשות המקומית בשל יחסי עבודה קודמים ואני מוסיפה, שמהתרשמותי, נועם ההליכות של מדי, טון הדיבור הרגוע והאיכפתיות לכל מה שהיא עושה, עושים, כנראה את העבודה. מדי לא מתכחשת לקביעות האלה ובעצמה מודה שאינה מתעצבנת ואינה מרימה קול. היא אומרת שלפעמים היא מרגישה שיותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק, אבל נראה שכולם שמחים לשתף פעולה. מדי אומרת שכמעט כל בקשותיה ברשות נענות בחיוב. היא מקבלת גם תקציבים ויש לה קשר טוב עם מנהלת הנהלות בתי הספר (תפקיד הקיים ברשות המקומית). על פי בקשתה מוזמנים המתנדבים לכל הארועים  של הרשות והיא גם הגיעה למפגש מנהלים של בתי הספר.

מדי אומרת שהיא בעצם מלווה את המתנדבים עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע. הם יכולים לצלצל אליה או לפנות בכל צורה אחרת, מתי שהם מרגישים צורך. בהצעת התקציב שהיא מגישה לעמותה יש תמיד סעיף של מתנה אישית לכל מתנדב ביום ההולדת שלו. "כל שנה כשאני יורדת לים המלח אני קונה שם מתנות קטנות בשביל ההרגשה הטובה ותשומת הלב".

ספרי לי, אני מבקשת, על משהו מיוחד שאת עושה, איזושהי חוויה מיוחדת. "הסיפוק הכי גדול שלי", עונה מדי, "הוא כשאני לוקחת ילדים שאינם יודעים א',ב' ומגלה שבסוף השנה הם יודעים לקרוא".

לאחרונה, היא מספרת העמידו בעירייה פרוייקט בריאות בשיתוף עם הג'וינט ומשרד הבריאות. "יש גופי התנדבות אחדים בנצרת, אבל פנו דווקא אלינו לשיתוף פעולה והכשירו מתוכנו חמישה עשר מתנדבים, אשר מיישמים הרגלים נכונים לילדים בבתי הספר. מדובר באכילה ובתזונה נכונה בעיקר. למשל, מעודדים ומשבחים בהפסקת האוכל את מי שמביא גבינה, פירות וירק במקום שוקולד. יש לי כפפה בצורת עגבניה שבעזרתה אני מלטפת את הילד ומעודדת אותו.

מדי מנהלת גם מועדון נשים גימלאיות במסגרת אחרת ובנוסף כמו כל סבתא טובה מקדישה הרבה תשומת לב לנכדיה. "היום" למשל, היא אומרת לי, "מגיעים אלי חמישה נכדים אז אהיה מאד עסוקה".