הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

"העיקר הוא לפגוש אנשים עם ברק בעיניים, להיות איתם בדיאלוג בלתי פוסק, הנותן לך הזדמנות לגדול ולצמוח ולהוציא פנטזיות מהכוח אל הפועל"

ראיון עם עופרה דרורי, סמנכ"לית ההדרכה ב"ידיד לחינוך"

מאת: ריקה שפרינצק

"יחפה עם מכנסי טרנינג, אוהבת את החיבור לקרקע, לבית, ולנופים הירוקים בעמק", כך עונה לי עופרה, כשאני שואלת אותה, איזה מן עופרה את בנעלי בית. "כשאהיה גדולה", היא ממשיכה, "אתנדב בעמותה על ארבע, לא על שתיים. אני אוהבת בעלי חיים". עכשיו יש לה לעופרה את לונה הכלבה ואת ג'ורג' החתול, אבל בעבר, היא אומרת, "אין כמעט חיה שלא הייתה לי בבית: צ'ינצ'נלה, איגואנה, נחש, בעלי כנף למיניהם ועוד ועוד. לא כולם בבת אחת כמובן, אבל כשהילדים עזבו, הלך גם גן החיות".


חוץ מלונה וג'ורג' יש לעופרה את אבי, האיש שלצידה ואת שני ילדיה, אוריאל ונועה.

כולם מכירים את עופרה, סמנכ"לית ההדרכה שלנו בעמותת "ידיד לחינוך", תואר שלדבריה מאפשר לה לממש חלומות וצרכים. עופרה אמונה על ייזום, בנייה, הפעלה והטמעה של תהליכי ההדרכה בעמותה, לקהלי היעד השונים. יחד עם צוות ההדרכה של "ידיד לחינוך" הן מנגישות ונותנות כלים למתנדבים בפעילותם בשדה החינוכי. בצוות ההדרכה, מדריכות אזוריות, כולן גימלאיות שהן בהכשרתן מנחות מקצועיות או יועצות עוד לפני פרישתן.
 

                          עפרה ולונה

העבודה נעשית גם עם מנהלי האזורים בקטעים הרלוונטיים לכל אזור. בין השאר, עובדים עם מתנדבים חדשים בתחילת דרכם, עם רכזים, עם ראשי צוותים בבתי הספר בהובלת הקבוצות, בסמינרים השנתיים של העמותה, ויש גם סדנאות ייעודיות למיניהן, מספרת עופרה.

"בתחילת דרכי בעמותה", היא ממשיכה, "הייתי "העוזרת של דינה" (דינה בנקלר האגדית שהניחה את היסודות לתפיסה החינוכית של העמותה ר.ש.). דינה העבירה אז את רוב ההדרכות ואני הייתי לצידה בחשיבה לקראת מפגשי הרכזים"..

איזה שוני חל בעבודתך מאז ועד היום?

"פעם הייתי העוזרת", היא עונה, "והיום אני נמצאת במרחב שמאפשר לי להביא לידי ביטוי את היזמות שלי. אני מרחיבה את גבולות הגיזרה."

השיחה שלנו נסבה כעת על חוויותיה ותחושותיה בעבודה.

"אני מאמינה שעמותה חברתית, עיסוקה בבני אדם", וכאן היא מצטטת את חיים ציפורי, מיסד החברה למתנסים שאיתו עבדה בראשית דרכה והשפיע עליה מאד כדבריה: 'המשימה שלנו היא להפוך קהל לקהילה ושיכון לשכונה' – הדברים האלה הם משהו שהולך איתי, זו המהות שמלווה אותי היום".

אין לך אכזבות? אני שואלת.

"כן", היא עונה, "כשהתיאוריה פוגשת את המציאות. בתיאוריה את יכולה לחלום ולפנטז, אבל יש מציאות והפער יכול להיות אכזבה. יש גם אכזבות מעצמי. אני יודעת מה נכון, אבל לא תמיד עושה את מה שנכון בגלל כל מיני אילוצים, כספיים למשל. אין ברירה, אני אומרת לעצמי, את חלק מאירגון. לפעמים אני בטוחה שאני עושה משהו טוב אבל לא יצא כמו שרציתי".

אבל את העיקר, היא אומרת, כשאני מדברת איתה על החוויות המשמעותיות באמת: "החוויה המשמעותית ביותר היא לפגוש אנשים עם ברק בעיניים. הדבר המעניין הוא הדיאלוג הבלתי פוסק, המאפשר לך לגדול ולצמוח ליד אנשים שמאפשרים לך את הצמיחה ואת הוצאת הפנטזיות מהכוח אל הפועל. עם כל אחד זה עובד אחרת. מן ריקוד כשזה כשבכל פעם נמצאים בו במקום אחר - כך נוצר הבלנס בין צרכי הארגון לצרכי המתנדבים והיכולת לגשר ולנהל את כל זה.