הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

עמנואל רונן, עשר שנים בעמותת "ידיד לחינוך" באשדוד

"אתה בא, כי אתה אוהב אותנו"

הפעם אנו מביאים למשבצת המתנדב שילוב של כתבה עיתונאית וסרטון המתעד קטעים מראיון שערכנו עם עמנואל במסגרת תרגיל שערך צוות התקשורת בנושא: "איך מראיינים"?.
התרגיל  נערך לפני כחודשיים בהנחייתה של ריקה שפרינצק, רכזת התקשורת.

כתבה: מאשה ליפשיץ
ראיינה: שושנה רשף
צילמה: דליה זליקה

בדרך כלל עמנואל עומד מול הכתה, כשהמורה יושבת בצד כאחד התלמידים, מצביעה, מעורבת, שואלת שאלות, לומדת דברים חדשים.

הילדים והמורה לא יודעים מראש מה יהיה נושא המפגש.  מנהלת בית הספר הגיעה לאחד המפגשים וביקשה ממנו לספר על עצמו.
כשהוא מגיע לכיתה הוא שואל: "על מה נדבר היום?" מתאים עצמו ואת הנושאים לצרכי הכתה: חרם שהיה בכיתה, מערכות יחסים. נושאי לימוד מתוך תכנית הלימודים של הכתה, בעצם כל תחום ענין שהוא מתחבר אליו, או הרצאה ששמע. הוא אוהב להצחיק את תלמידיו ואם הוא מצליח, אין מאושר ממנו. כל מה שהוא מביא לכיתה זוכה לאהדת התלמידים והמורה. על הכל הוא מדבר, על התחום האישי, על התחום הערכי, ועל התחום החברתי.

יום אחד החליט עמנואל לשחק משחק. הוא הפתיע את התלמידים ואמר להם שחבל לו על הזמן, ושהחליט להפסיק את ההתנדבות. "בשביל מה להגיע לבית הספר? בלאו הכי לא משלמים לי. אתם צריכים לשכנע אותי שאני אשאר". התלמידים לקחו זאת ברצינות והעלו טיעונים שונים כדי לשכנע אותו להמשיך איתם. תלמידה אחת קטנטנה אמרה לו: "אתה בא כי אתה אוהב אותנו". דבריה קנו אותו והוא הודיע שהוא נשאר.

עמנואל הוא יליד ירושלים (1943), התגורר בקרית יובל, למד בתיכון  ע"ש דוד ילין בבית הכרם, שמנהלו היה אברהם בן שושן. באוניברסיטה למד לשון, ספרות ומקרא. גם רעיתו היא ילידת ירושלים.

חבר הציע לעמנואל לעבוד כמורה בבית הספר שלו בבאר שבע, וכך לאחר נישואיהם עברו השניים לשם. בבאר שבע גם נולדו שלושת ילדיהם.

התקופה בבאר שבע לא זכורה לו לטובה, "בגלל הריחוק מהמשפחה, הנוף המדברי והאפרוריות של המקום". הילדים, שבגרו, עזבו את העיר ועברו להתגורר באשדוד, רחובות ונס ציונה.
עם צאתם לגימלאות, עזבו גם עמנואל ורעייתו את באר שבע ועברו להתגורר באשדוד.

יום אחד, הוא מספר, הגיע לידיו עלון פרסומי אודות עמותת "ידיד לחינוך" באשדוד בריכוזה של ניצה דה פורטו. היתה בו הזמנה למפגש מתנדבים שהתחיל כבר, לפי הכתוב בעלון, בדיוק בזמן שהוא עומד וקורא אותו. מייד התקשר עמנואל לניצה ומה שאמרה והאופן שאמרה הניעו אותו להגיע למפגש, למרות האיחור. ניצה אמרה" אנחנו מחכים לך". עמנואל הזמין מונית והתייצב למפגש.

עמנואל מתנדב כבר עשר שנים ב"ידיד לחינוך" ומאד נהנה מפעילותו. ומה הפלא, תנו לו במה והוא ישמח לשאת דברים.

עמנואל מאד מחובר למה שהוא עושה: "אני חושב שההתנדבות מוציאה מאיתנו את הדבר הנפלא ביותר שיכול להיות מבחינת הנתינה והתרומה לתלמידים היא מעל ומעבר".

לפניכם סרטון הראיון: