הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

שי ל"ידיד לחינוך" – דורון סוסליק

 נחיתה רכה מהתעשייה האווירית היישר לעשיה ההתנדבותית

מאת: דינה דנון-דאבוש

לדורון סוסליק, עיתונאי ואיש תקשורת, הגעתי בהמלצתה של מזל שטורפר, רכזת "ידיד לחינוך" בתל-אביב, ממנה ביקשתי לאתר מתנדב שאכתוב את סיפורו. כשפניתי אליו, הוא אמר לי בצניעות: "אבל אני ב"ידיד לחינוך" זמן קצר ביותר". תשובתי: "גם אני חדשה... מילאת תפקיד מעניין ואשמח לשמוע את סיפורך".

כיאה לאיש תקשורת, שעבד בתעשייה האווירית ארבעים ושתיים שנים ושימש כדובר של המפעל הישראלי הענק, הגיע דורון מוכן עם תיק מסמכים. סוסליק מרואיין שהוא חלומו של כל מראיין: דיבורו רהוט וקולח, ענייני, ממוקד וישיר.

גיוס קל – הטובים לחינוך

סיקרן אותי כיצד הגיע הדובר שהיה "הפה" ו"הקול" של התעשייה האווירית במשך שנים רבות, להתנדב ב"ידיד לחינוך" וזו הייתה שאלתי הראשונה.

מסתבר שכשסוסליק בן ה-68, עמד לפרוש מתפקידו הבכיר, הוא השתתף בסמינר שנערך לעובדים העומדים בפני פרישה. הוא משחזר את דרך הצטרפותו למתנדבים:

"לאותו סמינר הגיע נמרוד אקרמן-מנכ"ל "ידיד לחינוך", שהציג את העמותה ופעילותה במטרה לגייס מתנדבים חדשים. אקרמן הביא עימו שחקן חיזוק בדמותו של אלכס קצ'קו, מהנדס חלל בכיר, שפרש לפני כחמש שנים מהתעשייה האווירית ומתנדב בעצמו ב"ידיד לחינוך". קצ'קו הציג את הפעילות ההתנדבותית שלו כמחנך וכתומך במקצועות הליבה, הן למורים בבית הספר והן לתלמידים, וציין שרבים מגימלאי התעשייה האווירית מתנדבים בעמותה בכל רחבי הארץ. משם הדרך ל"ידיד לחינוך" היתה קצרה.

מעיסקי אוויר להתנסות בעיסקי חינוך

עם פרישתו של סוסליק, שבועות מספר לפני סיום שנת הלימודים שעברה, הוא שובץ לאזור תל-אביב מקום מגוריו. מזל שטורפר הרכזת, הציעה לו להתנסות בבית ספר קטן וחדש יחסית: "יהודה המכבי" והיא ליוותה אותו למפגש היכרות עם המנהל אדר ארד. בית הספר המיועד לתלמידי הסביבה, שוכן בבניין משופץ ומושקע ובשנת הלימודים הקודמת היו בו שש כיתות א' וב' בלבד.

"שהיתי מס' שבועות בכיתה א' יחד עם המחנכת מור שרון, והתרשמתי מאד מהדרך שבה מתנהלים הלימודים. החוויה היתה שונה לחלוטין מזו שחוויתי אני בתור תלמיד ורחוקה ממנה שנות אור". סוסליק מתפעל מהמורה מור שדואגת לילדים, הן מהיבט המקצועי-פדגוגי והן מהיחס האישי: "ראיתי איך התלמידים מחכים למוצא פיה ועיניהם נשואות אליה בהערצה" ומוסיף: "התלמידים שוטחים בפניה את מצוקותיהם והיא מצידה משקיעה מאמץ וכשרון כדי למלא את הציפיות של למעלה מ-30 תלמידי הכיתה". מור רתמה אותו לקדם מס' ילדים שהתקשו בלימודים וכן תלמידים בעלי אופי מיוחד. "התיישבתי על כסא קטן ועבדתי איתם על נושאים שהם מתקשים בהם, והולכתי אותם צעד אחר צעד במחשבה כיצד להגיע לפתרון. התלמידים לומדים לפתח אמון ולפנות מיוזמתם לבקשת עזרה" ומודה: "זהו ניסיון חדש לגמרי עבורי".

האם לדעתך זו המורה האופיינית במערכת החינוך? אני שואלת.

"אין לי קנה מידה להשוואה", הוא משיב בכנות, "ואני מקווה שיש עוד מורות ומורים רבים כמוה: סמכותית ועם זאת מתונה, לא מתרגשת, לא צועקת אך עם זאת נחושה ונחרצת". הוא לא חוסך מחמאות והערכה למורה הצעירה והמוצלחת: "היא פועלת בשיטה של כל דבר בעיתו ופיתחה את העניין של ערבות הדדית ועזרה לזולת בין התלמידים".

סוסליק, הוותיק ובעל הקשרים הענפים, הציע את נסיונו העשיר לטובת קידום תחום התקשורת ויחסי הציבור של העמותה, ואכן נערכו מס' מפגשים עם המנכ"ל ואנשי מקצוע בתחום התקשורת, הוחלפו דעות והוצעו רעיונות ויוזמות כדי לשדרג, לשווק ולהביא לידיעת ציבור גדול יותר את הפעילות המבורכת של העמותה ובין היתר באמצעות הגברת השימוש באתר האינטרנט ובפרסום כתבות וראיונות בעיתונות האזורית והארצית.

הוא הצטרף לצוות התקשורת של העמותה ונהנה משיתוף הפעולה הפורה עם הגב' רבקה שפרינצק העומדת בראש הצוות: "נסענו לראיין בנתניה ובאשדוד אנשי חינוך ומנהלי בתי ספר, שחלקו שבחים לפעילות המתנדבים והרכזים של "ידיד לחינוך" ורואים בהם שותפים לדרך.

(ד.ד.ד.-מומלץ לקרוא כתבות אלה, כמו כתבות אחרות, באתר האינטרנט של "ידיד לחינוך" www.yadidla.org.il )

 

אמא פנינה יקרה לי וגם אבא שאול

דורון סוסליק נולד בשנת 1946, לשאול, שעלה ארצה ב- 1922 ולאמו פנינה, שעלתה לארץ בשנת 1932. אמו היתה בגיל ארבעים בהיוולדו. מה הפלא אפוא, ששמו "דורון"?

 כבן יחיד להורים מבוגרים שהיו עסקני ציבור, ילדותו היתה בסביבה חמה, אוהבת ומעניינת והוא נהנה ממסירות אין קץ.

אימו שהייתה אשת חינוך ומנחילת לשון, עסקה רבות בפעילות התנדבותית והייתה ממקימי הגן הראשון בפתח תקוה שהיה מסונף למועצת הפועלים. הגן זכה למוניטין ונודע כ"גן של פנינה".

אביו היה ממקימי קואופרטיב "דן" ובמשך שנים רבות עסק בנושאי רווחה ובריאות לטובת חברי ועובדי הקואופרטיב.

התפוח נפל קרוב לשני העצים.  

התעשייה האווירית – לא בחלל ריק

הדוברות בתעשייה האווירית, שבשיאה העסיקה 22,500 עובדים והיום מעסיקה כ-15,500, היא מקום עבודה דינמי ומאתגר ומחייב עבודה מסביב לשעון, שהעניק סיפוק, שמחה וגאווה אך גם לא מעט עצב, אכזבות ותסכולים.

לאורך השנים סוסליק פתח את שערי התקשורת הישראלית והבינלאומית בפני התעשייה האווירית והוא גאה במיוחד במוניטין הבינלאומי המעולה שיש לחברה, כאחת מתעשיות ה-Aerospace המתקדמות בעולם.

סוסליק נאלץ להתמודד עם שלל אתגרים שעמדו בפניו והשקיע מאמצים רבים ומתמשכים לשפר, לתקן ולשנות את התדמית של התעשייה האווירית, ובעיקר בזמן של שפל עסקי ותעסוקתי, בו סבלה החברה מדימוי כושל.

הוא מונה מספר משברים וזמנים קשים שעברו על התעשייה האווירית בזמן עבודתו בה כגון: הפסקת פרויקט הלביא, שהיה אכזבה גדולה ומייאשת ושגרם לפיטורי אלפי עובדים. בסוף שנות ה - 60 ובשנות ה - 70 היה זה המטוס האזרחי "ערבה" שבפיתוחו הושקע הון עתק ובסופו של דבר לא עמד בציפיות השוק. כסף רב ירד לטמיון.

עבודתו של סוסליק לא הצטמצמה רק בתחום הטכנולוגי-מבצעי והוא פעל להציג היבטים אחרים בפעילותה של התעשייה האווירית כמו למשל בתחום התרומה לקהילה, עזרה לאוכלוסיות חלשות ושילוב צעירים מוכשרים ומבריקים בחברה הממשלתית הענקית, המצויה בקידמת הטכנולוגיה,

לא פלא איפוא, שסוסליק זכה לשבחים רבים על הישגיו המקצועיים המרשימים, על כשרונו לשמור על החברה היקרה לליבו, ועל תרומתו להתנהלות חכמה בעולם קשוח, תחרותי ולעיתים כפוי טובה.

נשים בחלל ובראש החץ-הווה ועתיד

שאלתי את סוסליק מה מקומן של הנשים בתעשייה האווירית, שמצטיירת כחברה גברית, ומה תרומתו לחיזוק המיגדר?
ניכר שהנושא קרוב מאד לליבו והוא מביע את הערכתו הרבה לנשים ולחלקן בעשיה המדעית ובקידום התעשייה האווירית: "הנשים תופסות מקום חשוב ובולט בניהול פרויקטים מן השורה הראשונה בחברה", הוא אומר.
סוסליק הוא זה שחשף לראשונה בכנס טכנולוגי את עובדת היותה של ענבל קרייס מנהלת פרויקט חץ 3 המתקדם. האירוע זכה להדים ולתגובות רבות ונלהבות, הן בישראל והן בחו"ל. לאחר ענבל קרייס, נחשפו גם ד"ר אביטל שריפט, המנהלת היום את מפעל הטילים של התעשייה האווירית כמו כן את חשיפתה של ד"ר איזבל אוקשי, האחראית על תחום הרובוטיקה בחברה. ואלה רק אחדות מהדוגמאות.
אני התרשמתי מאד ותהיתי מדוע שימען של נשים אלו אינו מופץ דיו בעיקר בקרב הדור הצעיר.
יומיים אחרי פגישתי עם סוסליק, ביליתי עם שתי נכדותי התאומות בנות השבע ושלושה חודשים. והתפתחה שיחה מקרית על מה "אני רוצה להיות כשאהיה גדולה", וגם מה הן לא רוצות להיות. כשהזכירו את "המהנדסת" ו"המדענית", נזכרתי שבטלפון הנייד יש תמונות מהכתבות שסוסליק הציג בפני והראיתי להן את הנשים המוכשרות שעומדות מאחורי הטילים ו"כיפת ברזל". הן שמעו בשקיקה את דברי ומיד ציינו ש"כיפת ברזל" הצילה את חיינו (הילדים של היום זוכרים ומעורים בכל...). הוספתי ואמרתי שיש תרומה נוספת לפיתוח הזה, כי ישראל תמכור אותו למדינות ידידותיות בהרבה כסף וכך המדינה גם תרוויח. הן לא קיבלו את הדברים כפשוטם ושאלו: "אנחנו נמכור למדינות שטובות לנו, אבל מה יהיה אם המדינות האלה ימכרו למדינות שלא טובות לנו...?". ממש במילים אלו. שמחתי שלא רק הכסף מדבר. הרגעתי אותן שלישראל הכלים לוודא שהנשק לא יגיע לידי האויב. נקווה שאכן כך יהיה. באותה עת קראתי בגיליון חודש אוקטובר 15 של "ליידי גלובס", כתבה על ענבל קרייס לפיה היא מובילה את תחום "החלל החדש". שמחתי לקרוא שקרייס עושה חיל וממלאת תפקיד כה בכיר אך גם הצטערתי שהכתבה פורסמה במוסף מיגדרי.
הסיפור הזה בעצם "נולד" בזכות פגישתי עם סוסליק. הגעתי למסקנה שלא די שנעודד את בנותינו הפרטיות, כמו את הבנים, ונדגיש בפניהן שהן יכולות והן שוות, אלא שצריך שמערכת החינוך תציג מידי פעם נשים שביכולתן לשמש דוגמא והשראה לעוד ילדות ונערות לשאוף לעסוק במקצועות כאלו ולבנים להתייחס בהערכה גדולה יותר למין היפה אך גם החכם. צריך להרים את הכפפה ולפעול גם במסגרת "ידיד לחינוך" לחיזוק המעמד והתדמית של הבנות/הנשים, לטובת כולנו. אני כבר התחלתי.

המעבר מחיי עבודה סוערים ותובעניים לחיים של גימלאי

התעשייה האווירית סיפקה לסוסליק במשך עשרות שנים שלל חוויות, נסיעות ועבודה במחיצת אנשים בעלי שיעור קומה, הן בישראל כמו: יצחק רבין, שמעון פרס ובנימין נתניהו, והן במדינות אחרות אליהן נשלח. המעבר מתפקיד אינטנסיבי, דינמי וסוער ולעיתים מטלטל לחיי גימלאי, היא דרמטית ומסקרנת ושאלתי בפשטות: כיצד הוא צולח את השינוי וכיצד הוא מסתגל לחיים בקצב מתון ואולי חסר ריגושים ואתגרים?

נראה שסוסליק, הסתגל במהירות ל"חייו החדשים" ומפיק מהם את המירב. עתה משעיתותיו בידו הוא עוסק בתחומים שונים שעד לפרישה לא היה לו פנאי להגיע אליהם, כגון: לימודים והשתלמויות בתחום מדעי החברה והרוח, פעילויות התנדבותיות שונות כולל במתן ייעוץ חינם אין כסף והחשוב מכל, הוא משקיע יותר במשפחה. לא איש אשכולות כדורון סוסליק, יחיה את העבר.

גאווה ישראלית

סיפרתי לסוסליק שכציונית שצמחה עם המדינה, יש לי פינה חמה לתעשייה האווירית. הסיבות הן לפחות שתיים: מדובר במפעל ציוני אדיר לפיתוח וייצור מוצרים תעופתיים, מערכות חלל ומערכות ביטחוניות וצבאיות, ביניהם כיפת ברזל וטיל "החץ" - גאווה ישראלית, והסיבה השנייה: כילדה רכה בשנים התבשמתי, מרחוק אמנם, מטקס חנוכת המפעל שהוקם בין היתר, על שטח המעברה הגדולה "מחנה ישראל", בה התגוררנו בשנות החמישים. אני זוכרת שלקראת הטקס נעשו הכנות שהרשימו אותי כילדה: הרחבה הענקית מורקה והאספלט החדש בהק. במדרכות הותקנה תאורה מרשימה ואפילו צמחיה נשתלה, דגלי ישראל רבים הונפו והתנוססו בגאון. ביום הגדול עמדנו בחוץ ב"כניסה למעברה" וצפינו ממול במוזמנים שהגיעו. ההרגשה היתה חגיגית וחרותה בי היטב כזכרון ילדות תמים ומרגש.

נסגר מעגל. דורון סוסליק הוסיף לזיכרון הילדות שלי מהתעשיה האווירית גם זכרון בגרות או זיכרון מהגיל השלישי, אם תרצו.