הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

אבי ביידה מתל אביב: ככה אני עוקף את מגבלות הקורונה - מאת: מאשה ליפשיץ

"כאשר פרצה הקורונה", מספר אבי ביידה, "לא יכולתי להמשיך להתנדב בבית הספר. ההישארות בבית הייתה קשה לי. חסרה לי ההליכה לבית הספר והאינטראקציה עם הילדים שחנכתי.
הייתי המתנדב הראשון והיחיד בבית הספר, כוכב הצפון, שהיה בית ספר חדש בשכונה שלי. במהלך השנים הצטרף מתנדב נוסף. פעמיים בשבוע התנדבתי בבית ספר זה, ובבית ספר נוסף עוד יום בשבוע.
נהגתי להגיע לפני הצלצול והייתי ממתין בשער לתלמידים. גם בהפסקות נהגתי לשבת עם התלמידים בחצר, לשוחח איתם ולהשתתף במשחקיהם. יש לי בבית הספר חדר להוראה פרטנית, בו הייתי מקבל ילד אחד או מספר ילדים, עד שישה. 
במהלך המפגש עם הילדים בכיתה התעניינתי בשלומם ובשלום בני משפחותיהם. הם שיתפו אותי בקשיים שלהם כמו חיית מחמד שמתה, או סבא חולה. הייתי קשוב לילדים. הגיעו אלי ילדים עם קשיי למידה וצרכים שונים ומנגד שלחו אלי גם תלמידים מצטיינים, שלא קבלו מענה בכיתה. גם בשכונה הייתי פוגש את הילדים ואת הוריהם. נוצרו קשרים מאד חזקים עם הילדים". 

כשהחלה תקופת הקורונה, מספר אבי, שמרו הורי הילדים על קשר איתו. הם התקשרו מדי פעם לשאול לשלומו ובקשו לדעת איך הוא מסתדר. זה היה לפני פסח, ההורים הציעו אפילו לקנות לו ביצים, כשהיה מחסור במוצרים אלה. חלקם אף הציע לו שכר, אך הוא, כמובן, סירב בתוקף.
השנה, עם תחילת שנת הלימודים, החליט אבי לבדוק, כיצד ניתן יהיה להשתלב בלימודים למרות הקורונה, ומספר, שהורי התלמידים שלחו לו ביוזמתם קישור לזום, והוא התחבר אליהם. כך יכול היה להמשיך את הקשר עם הילדים בשעות אחר הצהריים. ההורים העבירו אליו צילום של דפי העבודה שהילדים קבלו, ואבי סייע לכל ילד במשימות שלו. בסיומו של כל מפגש היה מסכם עימם את השיעור ונהנה לקבל משובים כמו: היה טוב, היה לי כיף.

בית הספר נמצא בקשר עם אבי, מעודכן לגבי התלמידים, ודורש בשלומו מדי פעם.

מאחר ואבי לא עבר השתלמות בזום, הוא מצא פתרונות משלו. עבד עם מחברת, בה הדגים, למשל, חילוק ארוך, צילם שלב שלב והעביר לילד שמולו. עם תלמידה אחת עבד על משימה שונה – הכנת כרזה ליום הזיכרון לרבין. שוחח איתה על האירוע שקטע, אולי, תהליך של שלום, הסביר מהי דמוקרטיה, ודיבר על הרוצח, שכפה את דעתו באלימות על מדינה שלמה. הילדים לא נשארו חייבים. הם חיפשו דרכים לגמול לו בחזרה במתנות קטנות, כמו פרחים. פעם אף קבל עוגה שילד אפה יחד עם אימו.

הבאתי לידיעתו את מערך הדרכת הזום של "ידיד לחינוך", ואף צרפתי אותו לאחת ההדרכות, בה יוכל לקבל כלים נוספים, בהם יוכל להיעזר כדי לקדם את חניכיו. אבי אכן הפיק תועלת מההדרכה, ויודע שהוא יכול לפנות אל המדריכים באופן פרטני, אם מתעורר צורך כלשהו במהלך העבודה מול התלמידים בזום.

אבי הוא בוגר תואר ראשון בכלכלה, ותואר שני במנהל עסקים. לפני היציאה לגמלאות עבד כסגן מנהל סניף בנק. הוא אב לשלושה בנים וסבא לשני נכדים.
ניסיונו מאפשר לו להתאים עצמו לתחומי דעת מגוונים, מדעים, אמנות, שפה, חשבון.

זה לא פשוט לו ולילדים. "צריך הרבה סבלנות", משתף אבי. "הילדים זקוקים להפסקות, פחות מרוכזים, יש הסחות דעת כמו הודעות בטלפון מחברים".

הקשר עם הילדים באמצעות הזום הוא חוויה שונה, אך אבי מאושר.