הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

נולדתי מחדש עם הולדת המדינה

מאת: חנה הופר

בהיותי בת שש, כחודש לאחר הכרזת המדינה, הגעתי עם הורי ארצה.

הגענו ממחנה פליטים בגרמניה באוניית מעפילים, שהביאה עימה ניצולי-שואה כמונו.

נולדתי ברוסיה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ובסיומה נדדו הורי בין גבולות של ארצות שונות, עד הגיעם למחנה הפליטים בגרמניה.

דרך הייסורים שעברנו, נמחקה מזיכרוני לחלוטין. גם השפות שדיברתי, רוסית ופולנית, נמחקו.

אני זוכרת את עצמי רק מהרגע, שאני מקיאה באוניה המתנדנדת, ושומעת מלמולים של אנשים מסביב, ואחרי עגינת האוניה, משתטחים על האדמה ובוכים.

ברגע זה נולדתי מחדש. ילדה ללא עבר, עם הווה לא ברור, ועם שאיפה חזקה לחיות במדינה שלי שגם היא נולדה זה עתה. רציתי להיות "צברית" כמו חבריי וחברותיי בארץ ולדבר עברית רהוטה.

בכל שנה אני חוגגת את יום העצמאות של המדינה עם "יום ההולדת מחדש" שלי.

גאה להיות אחת מאזרחי המדינה שאוהבת אותה ושולטת בגאווה בשפתה.

 

וזהו השיר שכתבה חנה מזיכרונותיה, עליו התבססה כשכתבה את הטקסט, המופיע למעלה:

 

ילדת תרמיל

באוניית מעפילים הנלחמת בגלים,

מסביב מבטי אנשים אומללים,

שקית הקאה בידי,

מכווצת ומכרבלת בתוך עצמותי

התחלתי את ילדותי החדשה.

 

ילדה בת שש, שאינה זוכרת דבר,

במוחה נמחק הכל, אין זכר לעבר.

מהמעט שאמי סיפרה לאחר בקשה וחקירה

הבנתי שהייתי ילדת תרמיל

ללא ילדות וללא גיל.

 

נולדתי בולדימיר,

זה שמה של העיר.

משם עברו הורי ארצות וחצו גבולות

ובתרמילם ילדה קטנה ללא קולות.

בהפוגות הורידוני והוציאוני,

האכילוני לחם ומים והישקוני.

 

המסע הסתיים במחנה פליטים ועקורים

בו נדחסו ניצולים, ילדים והורים.

אמי ניסתה להזכיר לי:

"הייתה לך במחנה חברה

ושמה היה שרה"

והראתה לי תמונה יחידה ששרדה.

אני עומדת ולצידי כורעת ילדה,

זו כנראה שרה.

ראשי שגולח, הצמיח שיער

ועליו קשור סרט מפואר.

 

ומשם, יחד עם כולם

מצאתי את עצמי באוניית מעפילים שפניה לישראל

ושמעתי מסביבי מלמולי אנשים, "תודה לאל".

וכשהאונייה עגנה, השתטחו על האדמה

וצעקו: " נישאר פה ויהי מה"!

 

ואני, ילדת התרמיל,

התחלתי את ילדותי החדשה והקשה

בלב חפץ ובמצח נחושה

ללמוד את השפה העברית

ולהיות ילדה צ ב ר י ת