הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

ביקור בשפדן ובחיריה

"Oregon Plans to Make Beer Out of Sewage  Water"

מאת: מיקי הרמן

לקוראי עתון הTIME  זה בטוח בא השבוע בהפתעה. לי כבר לא.

פארק חיריהזה שנים, שברצוני היה לבקר ב"חיריה" וב"שפדן", מהלך נסיעה קצרה מהבית בנווה עוז , פתח תקוה, אבל במקום זאת, ביקרתי כמה פעמים באירופה, בקנדה, בארה"ב...

להתנדבות באתי לתרום, והנה שוב יצא לי, ואני מניח שלמטיילים האחרים, להיתרם - ו"בגדול"!

שמעם של הטיולים שלנו יצא למרחוק, וגם ה"מצע", אותו ארגן אבי הררי, בדיוק בימי המצה, מילא את האוטובוס בכשישים (לא קשישים!) מתנדבים מכפר-סבא ופתח תקווה.

הגענו ל"הר חיריה", שם קיבלה אותנו אורית המדריכה, שהפכה אותנו שותפים מהרגע הראשון כשחזרה והדגישה את חלקנו ומחוייבותנו למיחזור עד לרגע הפרידה. התפלאתי לשמוע שכולו בגובה שישים מטר, בעוד שמהכביש נראה מרשים הרבה יותר.

אנחנו צריכים להפנים: לא לזרוק שום דבר שיכול לשוב ולתרום למדינה, תעשייתה ואזרחיה, אנחנו אט אט מתחילים להבין.

את "הר חיריה" כבר לא ממלאים בזבל שלנו, הסיבה לכאורה – הפרעת הציפורים לתעופה..(הוא כוסה בשכבה נכבדת של אדמה ופסולת בניין שחלקה הפך לפסלים).

 המשאיות שמגיעות למקום שופכות את "תוצרתן" לאגן ענק ש "די 9" נוסע בו ודוחס הכל לעיסה. באמצעות מים מפרידים בין הפלסטיק הצף למשקעים הכבדים. כל מה שניתן למיחזור מגיע למפעלי משנה, שנועדו לשם הפקת גז בעירה ולייצור מוצרי פלסטיק ומתכת. חלקם עובר כיום תהליכי הגדלה. מה ש"אבוד" מובל במשאיות ענק לדרום, להקבר אחר כבוד על יד ערד ובעוד מקומות.

לפי חוק שימור החומר, לא רק האנרגיה, נראה לי שלבסוף יקחו דוגמה גם מההולנדים, וירחיבו את המדינה על חשבון הים, עם שפכים מעובדים לבטון... מי יודע...

לא אלאה אתכם בפרטים טכניים שניתנים לאיתור באתר היפה של "פארק אריאל שרון". כל שאוסיף הוא, שיצאתי מהפארק נפעם בשל ההשקעה הארכיטקטונית, כולל אגם ותצפיות על כל איזור תל אביב רבתי וערי הלווין שלה. אולי איזה יזם יבנה שם וילות? כחלון עוד יכול להפתיע!

דרך אגב, באתי עם קציצות מהבית, כי הבנתי בטעות שהתשלום לא כולל ארוחה. הריח שיגע אותי, במיוחד לאחר שהסתבר שנאכל ארוחה  בקיבוץ נען. מזל שהן היו ארוזות באופן סביר, אחרת כל האוטובוס היה מריח כמסעדה פולנית.

נסענו למכון ויצמן . למקום מוניטין כמעט כמו לMIT - . חשבתי שלביקור יהיה אופי מדעי, עדכני. אך הופתעתי שמה שראינו היה קשור אינטימית לנשיאנו הראשון , שהישיגיו המדעיים , המדיניים, והמקומיים הביאו אותו למכון זיו, שלכבודו הוסב השם (בהסכמת סר זיו) למכון ויצמן.

הציגו בפנינו את בית ויצמן מהמטבח, חדר האוכל עם כלי האוכל (ROSENTHALE! ) , חדר הסיפריה האלגנאטי ותמונות הקרובים והחברים, כולל איינשטיין , בלפור ואחרים, וכמובן את רכב השרד האמריקאי, שמוגן בכלוב זכוכית ושימור לחות, שלא יחליד.

השגיו של האיש וחלקה של רעייתו, עזר כנגדו, ראויים לדעתי ליותר ממה שאנחנו יודעים עליו, במיוחד הנוער. צר היה לי על כך שמוסד הנשיאות שלנו ידע הרבה מעלות ומורדות, וכולי תקווה שהנשיא ריבלין יצליח להשיב עטרה ליושנה.

כאמור, לארוחה בקיבוץ נען הגעתי מורעב וספקן. הסתבר שיש הפתעות בחיים. מגוון וטעמים כאלה לא היו מביישים מסעדה עם מזלגות מישלן. הקציצות ייאכלו למחרת.

בלי לשים לב, הזמן הלך והתארך לו, צבי, המתנדב שלנו, שהדריך אותנו, עשה במהלך הנסיעה בין המקומות השלמות יידע, השופע ממנו כמעיין המתגבר.

אם הייתה כבר תחושת שובע, תרתי משמע, הגענו למפעלי הענק של ה"שפדן", להתעורר מחדש ללמוד מפלאי מדינתנו. אירח אותנו עלם חמודות שרמנטי בשם מאיר, שהאיץ בנו לתרום את חלקנו לשפכים.

ביקור בשפדןהפרויקט הענק, שהחל כבר בשנות החמישים, מצליח להסב את מי השפכים (ניתן היה לפתח בהם פילמים, בזמנו, מרוב החומרים האורגניים והאנ-אורגניים שהכילו).

 הם מנוקזים בשלושה קוים מצפון המדינה ועד לחולות ראשל"צ, והופכים בתהליך פירוק חיידקי למי קולחים, עיקרם נועד להשקיית הגידולים החקלאיים בדרום.

למדנו הן מהסרט, מהמצגות, מההרצאה , תוך כדי הליכה בתוך צינור ענק, בהתבוננות במודל ובנסיעה בין האגנים השונים, על התהליך המורכב והמרשים, שבאים מכל הארצות ללמוד ממנו. עם לא די בכך, אנחנו מומחים גם בהתפלת מים, ז"א הפרדת המלח ממי הים בשיטות שונות, החל משיטת זרחין הזכורה לטוב, ועד הפרדה בממברנות, אוסמוזה הפוכה ועוד.

למעשה, המים מגיעים לרמת נקיון כזאת, שהם ראויים לשתיה. זה לא קורה, אולי מסיבה  פסיכולוגית, אבל את המים המותפלים, אנחנו מקבלים בברזים.

שוב, אחסוך מכם את הנתונים  ה"קטנים". בהיות ההרצאות מלאות פרטים כמותיים וטכניים רבים, חולקו לכמה מאיתנו "פרוספקטים" מפורטים, דבר שמיושן קצת כיום בעידן ה"ויקיפדיה".

הצטערתי לשמוע שזהו טיולנו האחרון השנה. אני מאחל לנו רק שמחות ואירעים שימלאו אותנו תמיד חשק לעוד.

אה, עיקר שכחתי, הפתיח באנגלית מובן עכשיו יותר?