הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

דוד סידס בן 72 מעכו, שלוש שנים ב"ידיד לחינוך"

דוד סידס בן 72 מעכו, שלוש שנים ב"ידיד לחינוך"

"אני איש טכני, מוכן לעשות הכל, רק תקנו לי ציוד", אמר דוד סידס בפגישה הראשונה שהייתה לו בביה"ס אשכול בעכו. "באת אלינו משמים", אמרו לו, לאחר שבחר בבית הספר הזה מתוך מגוון האפשרויות שהציעה לו  חדוה, מי שריכזה אז את "ידיד לחינוך" בישוב.

הקשר בביה"ס אשכול הוא עם המורה אליזבט. אליזבט שהיא מורה לאמנות, הקצתה לדוד על פי בקשתו, ילדים שיעבדו איתו והוא עבד יחד איתם. "ראיתי שאין איפה לשבת אז בניתי איתם ספסלים, ראיתי גינה מוזנחת אז סידרנו השקייה ומשתלה של צמחים, עשינו ספסל של קרן קיימת שכל כך מצא חן בעיני המנהלת עד שביקשה להכניסו לתוך הבניין כדי שלא יגנבו אותו".

דוד מסביר לילדים מה הוא עושה ואיך הוא עושה, מראה להם את תכניות העבודה שלו ומשתף אותם בכל מה שהם יכולים. כשדוד מגיע לבית הספר, הילדים מחכים לו בשער.

"זה מאד מרגש", הוא אומר. "היה שם ילד אחד שממש נצמד אלי, הרגשתי שאני חייב לתת לו תשומת לב. עד היום אני פוגש ילדים ברחוב, או בסופר, הם אוהבים לפגוש אותי".

לאחרונה עבד דוד עם הילדים על פרוייקט מיחזור המשולב בתחרות בין בתי הספר בעיר. הילדים מפרקים ציוד ישן, גרוטאות למיניהן וציוד אלקטרוני שהתיישן ומי שמצליח לפרק כמויות גדולות (שייעשה בהן שימוש אחר כמובן) יקבל מחשב נייד ועוד מתנות. דוד הכין יחד עם הילדים דגם של איש מחשבים מכל הגרוטאות הללו. "זה יצא מדהים ומוצב עכשיו בעיריית עכו".

אבל דוד מתעניין ועוסק בעוד תחומים. למשל, כבולאי חובב, הוא הציע למנהלת ביה"ס להעביר לילדים יום על הבולאות בארץ. לאחר שקבל את אישורה, הוא עבר בין הכיתות, הראה להם את האלבומים שלו, וסיפר להם על ההסטוריה הבולאית. "אני יודע שהיום הכל נשלח באמצעות מיילים, אבל הילדים מאד התעניינו. מה שמעניין ילדים זה חיות, רכבות, טילים, מטוסים, אנשים מפורסמים – את כל זה הראיתי להם והסברתי.

הבאתי גם פוסטרים של השרות הבולאי כשבכל פוסטר מופיעים הבולים שיצאו באותה השנה. ביקשתי שיבחרו את הבול היפה ביותר בעיניהם והבטחתי שמי שיקלע, יקבל אלבום יפה של בולים. ההתלהבות הייתה עצומה, הילדים שאלו כל הזמן, מה זה ומה זה. אני באמת נהנה. אשתי שואלת אותי כל הזמן למה לא התעסקתי בחינוך בעברי."

ובעבר? בעבר דוד היה חבר קבוץ חמדיה במשך עשרים וארבע שנים, שם היה מנהל התחזוקה של המשק. "עזבתי עם שלושה ילדים ושלוש מזוודות. אשתי רצתה מאד לעזוב ואני חששתי מכל המעבר הזה". לאחר שחבר סיפר לו על פרוייקט בנייה של 2500 יחידות דיור באפריקה, מצאו לו מקום עבודה בפרוייקט והוא נסע לשם לבדו כשבכל תקופה מסויימת הגיע לחופשה בארץ. שלוש שנים קשות היו לו באפריקה בהן גם חלה במלריה ובחולירה, אבל הוא החליט להשאר כדי לגמור את הפרוייקט ולעמוד על הרגליים. בסופו שב לארץ והצליח לקנות בית ומכונית.

בארץ היה דוד מנהל מכירות של מפעל מתכת באזור חיפה. כשיצא לגימלאות, ישב בבית וכדבריו, "טיפס על הקירות". הוא הגיע ליריד תעסוקה גדול בתל אביב, כתב קורות חיים, חילק אותם וחיפש תעסוקה יצירתית. מהיריד חזר הביתה מאוכזב עד שהגיע כאמור לרכזת של "ידיד לחינוך" באותה התקופה. כיום, כאמור, הוא רווה נחת מעבודת ההתנדבות שלו. "אני בן 72 ומקווה להמשיך כך הלאה".