הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

המתנדבת שָנִית, העולה החדשה מצרפת, ו"שיטת החדר"

מאת: פנינה עינב

״אם הצלחנו במעט לשנות משהו אצל הילדים – דיינו!״ אומרת שנית מוצפי, מתנדבת שנה שלישית בבית הספר ״במעלה״ ביהוד.

שנית הייתה שנים רבות מורה מחנכת, וגם סגנית מנהלת בית ספר. היא השקיעה בלימודי שיטת פרופ' פויירשטיין – שנקראת ״העשרה אינסטרומנטלית״, ובה נותנים כלים לפיתוח החשיבה אצל ילדים עם לקויות למידה, ומחזקים את התמצאותם במרחב ובזמן. כשיצאה לגימלאות, החליטה שנית להתנדב דווקא בבית ספר דתי בעיר, ״אליו לא נוהרים תלמידים״, היא מספרת בצער. כשנכנסה לעזור בכיתה א׳, הציגו בפניה ילדה קטנה, עולה חדשה מצרפת, ששני הוריה חרשים אילמים. הילדה התקשתה בלימוד השפה העברית וכמובן בהשתלבות הלימודית בכיתה.
״החלטתי לקחת אותה כפרויקט״, אומרת שנית עם ברק בעיניים. לא רק שלא הייתה לילדה שום עזרה בבית, למשפחה, שזה אך עלתה מצרפת לישראל, לא הייתה דירה, והם גרו ועדיין גרים אצל הסבתא בצפיפות רבה - ההורים החרשים אילמים ושלוש בנותיהם.

"אישה קטנה עם לב גדול", כך אומר עליה חיים גרניט, רכז המתנדבים ביהוד."

שנית לימדה קריאה וכתיבה בשיטה הפונטית (שיטת החדר) עוד כשעבדה בבית הספר, וממשיכה בשיטה זו גם כיום, כמתנדבת ב״ידיד לחינוך״.

רבים טוענים שצריך לחזור לשיטות הלימוד הישנות והמסורתיות, כמו שלומדים בחדר, וששיטות אלה מובילות להישגים טובים יותר של התלמידים. הקריאה והכתיבה הם מהתחומים החשובים והבסיסיים ביותר בחינוכו של האדם המודרני. בעידן טכנולוגי מתקדם, ליכולת הקריאה חשיבות עצומה בהשתלבות טובה ובריאה בחברה. עם זאת מסתבר, שמדינת ישראל אינה מצליחה להביא את בניה ובנותיה לרמה הגבוהה ביותר בתחום, ואחוזים ניכרים באוכלוסייה מסוגלים לקרוא כהלכה רק בשלבים מאוחרים יותר בבית הספר. אחת הטענות הנשמעות היא שהסיבה לכך נעוצה באימוץ שיטת הוראה תבניתית, שהייתה נהוגה במזרח הרחוק ובסינגפור, המתבססת על זיכרון צילומי של תבניות (למשל הברות או מילים) ולא על לימוד האותיות כפי שהיה נהוג מימים ימימה בתלמוד התורה בכל תפוצות ישראל לאורך הדורות.

לשיטה הפונטית מגוון גירסאות ושָנִית עובדת עם אחת מהן.

וכיצד זה עובד? מחלקים את אותיות האלף-בית לפי אופן ההפקה שלהן בפה. מתחילים עם האותיות המופקות בשפתיים – ב, ו, מ, פ ומשמיעים אותן שוב ושוב כעיצורים, תוך כדי משחקים של כתיבת האותיות, וגילויין בתוך מילים כתובות.
אחר כך אותיות שורקות – ש, ז, ס, צ, לומדים להפיק אותן, להקשיב להן, ולכתוב אותן, וכך גם שאר האותיות המופקות בלשון, בחיך ובגרון.  כל זה תוך כדי חזרה, הכתבה, משחקים שונים והרבה תרגילים ומבחנים קטנים שהילדים מקבלים עליהם הערכה ועידוד.
בשלב השני עוברים על אותן סדרות של האותיות, אבל הפעם לא כעיצורים אלא על פי התנועות השונות (פתח, סגול, חולם, קובוץ, חיריק), ושוב יחד עם כתיבה, ציור, צביעה, ומשחקי זיהוי שונים בליווי תרגילים ומבחני ידיעה כל הזמן.
רק לאחר שנלמדו כל האותיות בכתיבה ובהפקה, מתחילים לעבוד על צירופי תנועות ועיצורים וכמובן חיבור למילים ולמשפטים.

וראה זה פלא, הילדים למדו ולומדים לקרוא ולהבין את השפה מהר מאד, ובמיוחד, אותה תלמידה, העולה החדשה מצרפת, שיכולה עכשיו גם לעזור להוריה להבין את השפה.

שנית שומרת על קשר רציף עם הילדים ועם המשפחות, ולא שוכחת להביא משהו בכל מפגש לילדים, ״שירגישו שהם חשובים, ויש מי שדואג להם״, היא אומרת בחיוך. במיוחד עם משפחתה של העולה החדשה מצרפת, שהעריכה מאד את עזרתה של שנית.

השילוב של שיטת הלמידה ושל היחס החם והאוהב של שנית, עושים את העבודה. "אני שמחה שילד מגיע שמח ונפתח ללמידה ולהקשבה", היא מסכמת בגאווה.