הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

חוויית התנדבות

בעקבות מפגש העשרה ל"ידידי החינוך" בנס-ציונה, עם יעל שגיא - "האחר הוא אני"!

מאת: אורה גולן

לכאורה, היה זה בוקר ככל הבקרים. הגעתי לכיתה א' בבית-הספר בו אני מתנדבת, והצטרפתי לשולחן העבודה הנמוך, לצידה. היא, שקטה כתמיד, הביטה בי בעיניה הגדולות והעמוקות. הרגשתי כי שמחה לבואי.

התבוננתי בה, הפעם מזוית שונה, בנשימה ובקצב אחר, מותאם יותר להתנהלות שלה. הוצאנו מהילקוט את חוברת החשבון: "גדול מ-, קטן מ-, מספרים עוקבים..." המורה הסבירה, כתבה על הלוח והילדים נתבקשו להעתיק את התרגילים לחוברת.

היא הבינה את הנאמר, היא ידעה לתת תשובות נכונות למרבית השאלות, הרימה אצבע והשתתפה באופן פעיל בשיעור. היא היתה שם! גם אני הייתי שם לצידה וליוויתי אותה במילה טובה, בחום ובאהבה. הרגשתי, כי אני יכולה לחוש את הקורה אותה, בזמן אמת.

קטע קריאה "קצר"... אורכו – עמוד. יצאנו למרחב הכיתתי. בהנחיית המורה, קראתי באזניה את השיר ברציפות. התבוננתי בה וליוויתי את ההתקדמות שלה, בקצב שלה. קראתי את השורה הראשונה. את השורה השניה היא קראה לבדה וכך התקדמנו במעלה השיר. הנכונות מצידה, הרצון שלה להצליח והמאמץ שהשקיעה, ניכרו על כל כולה. היא התרגשה. בתום הקריאה, ביקשה לקרוא מחדש את השיר, הפעם לבדה. התרגשנו יחד...

חזרנו לכיתה. הילדים היו עסוקים במשימות שונות. התחברתי ל"ערוץ השירה" שלי, אליו אני נכנסת כאשר אני "קוראת בהנאה" לילדים.

מצאתי בחוברת השפה את שירה הקסום של מרים ילן-שטקליס: "דני גיבור". "האם את רוצה שאשיר את השיר?" שאלתי, והילדה הינהנה בראשה בהסכמה. שרתי באזניה את השיר חרישית. הילדה החלה להתנועע על הכסא בשקט, מצד לצד, בתנועת עירסול, כשהילה של רוגע ובטחון נסוכים על עיניה ומצחה. הרגשתי בזרימת אנרגיה טובה, מרפאה, העוטפת אותה ומפזרת ולו גם רגעית את הקשיים והכאב האין-סופיים אותם היא חווה.

לסיכום: תודה רבה לך, יעל, על פתיחת הצוהר בפני לעולמו של הילד המיוחד, האחר: "בכל אחד יש יופי, טוב וגם צל... אבל בזמן שכל אחד תורם ממה שהוא חושב, ואם כל אחד עושה לא רק מה שהוא מבין ואוהב, רק שכולם בלב אחד מפשילים שרוולים ופושטים הידיים, רק אז היופי הטוב של כולם הוא פי שבעתיים". (לאה נאור).

המלאכה מרובה, ההתקדמות היא איטית ומורכבת, אך ניצוצות התקווה לעולם אינם נמוגים, שהרי: "כל אחד הוא יחיד ומיוחד" (לאה נאור).

לכאורה היה זה בוקר ככל הבקרים...