הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

כמה עצות של מתנדבת ותיקה

מאת: קורה שוורץ

כמתנדבת עם ניסיון מעל שבע שנים, הייתי מבקשת לחלוק אתכם כמה מסקנות שעשויות לעזור למתנדבים החדשים שבינינו.

למשל: נסה להתיידד עם המורה שמולו אתה עובד.

המתנדב נמצא במצב די מורכב. הוא רוצה לעזור לתלמיד מסוים, אבל לא תמיד יש לו פרטים אישיים עליו. הוא אמור לעזור למורה, מבלי להפריע לו או להתערב בעבודתו. הוא אמור להרגיע גם את ההורה, במידה וההורה יצור עמו קשר. המתנדב רוצה לקדם את הילד, כשידוע מראש שההישגים העתידיים יהיו של הילד ושל המורה בלבד. בנוסף, הוא אנוכי מספיק כדי לנסות להפיק מכך גם סיפוק אישי!

הנה כמה מסקנות אישיות שעשויות להועיל גם לכם, מתנדבים בתחילת הדרך.

 מסקנה ראשונה:

נוכחתי שכמו בצה"ל, גם המורים מתחלקים לשלוש קטגוריות:

מורים מאד אכפתיים, שמשקיעים את כל נשמתם בעבודה.

מורים אדישים, שבאים לעבודה, ולא מעבר לכך.

מורים שיש להם ימים טובים יותר וטובים פחות, כמו לכולנו.

נוכחתי גם שהמורים האכפתיים, שמשקיעים בתלמידים, משקיעים גם במתנדב.

הם טורחים להסביר מראש למתנדב לאילו תלמידים יש לעזור, מה החומר שיועבר בשיעור ועל מה צריך לשים דגש.

אנחנו, המתנדבים, אמורים להידרש, ולא לדרוש. להידרש לתת מזמננו, ממרצנו – או ממה שנותר ממנו – ולהעניק ידע ותשומת לב. אם בכל זאת נראה לכם, לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים, שקשה לשתף פעולה עם מורה מסוים, אפשר בהחלט לנסות לבקש לעבוד מול מורה אחר. זאת פריבילגיה שבתור עובדים לא הייתה לנו, כי לא יכולנו להחליף את הבוס. זוכרים את האמרה המפורסמת: "הבוס לא תמיד צודק, אבל הוא תמיד הבוס"?

בתור מתנדב, אפשר לבקש לעבוד מול מורה אחר וזה גם רצוי, לטובת כולם. אני סומכת על חוכמת החיים שלכם שתעזור לכם לעשות זאת בטקט ובדיפלומטיות, מבלי לפגוע כהוא זה במורה. תמיד אפשר להיעזר ברכז שבבית הספר, באחראי על המתנדבים, באיש הקשר שבין המורים לבין המתנדבים – כל אחת מהדרכים תהיה טובה.

רק דוגמא קטנה איך מורה לא אמור להתייחס למתנדב: לאחד המתנדבים הייתה בעיה עם תלמיד. בהפסקה, המתנדב ניגש להתייעץ עם המורה. המורה ענתה קצרות: "אני בהפסקה עכשיו!".

רק שים לב, מתנדב יקר: אם עברת כבר שלושה מורים ולא הסתדרת עם אף לא אחד מהם – אולי כדאי להחליף תחום התנדבות…כפי שאמרו על תלמיד, בזמנו: "עולה כתה, אבל לא בבית ספרנו".

מסקנה אישית נוספת: אל תחששו לקשר בין התלמידים הנעזרים בכם לבין הנכדים הפרטיים שלכם. לא מדובר על להפגיש ביניהם, אלא לספר לכל אחד מהם על האחרים. גיליתי שנכדי מעריכים מאד את העובדה שאני מעורבת בחינוך ולמידה. החלטתי שאם כבר, אז אני הולכת לפתח את הנושא.

למשל, אם נוצר קשר טוב עם תלמיד מסוים, אני לא מהססת להזכיר בפניו את העובדה שיש לי נכד שלומד בדיוק כעת את אותו נושא, או שלמד אותו בעבר.

גם ההפך הוא נכון: הנכדים להוטים לשמוע על חוויותיי מבית הספר. בעיני הנכדים הקטנים, עלה ערכי מאד מאז שהתחלתי להתנדב. אצל הגדולים זה עוד יותר משמעותי, משום שאני מספרת להם על כל מיני טיפים וטריקים שאני לומדת תוך כדי עשייה.

 עוד נושא שכדאי לזכור: חשוב להיעזר בהומור.

כשאני מול תלמיד אחד, ובוודאי כשאני עם מספר תלמידים, נוכחתי שהלצה או בדיחה יכולות לגוון ולהוסיף למצב הרוח, להוריד מתח ואפילו לחבב את המקצוע על התלמיד. למשל, באחד השעורים, ישבתי עם שתי תלמידות של כיתה ה' על שברים.

אחת הילדות אמרה: אני שונאת שברים.

שאלתי: מדוע? בגלל הגבס?

לא!!! שברים בחשבון.

למה? גם הם שונאים אותך? הסברתי ש"לשנוא" זאת לא מילה ששייכת לחומר נלמד. אפשר לומר "קשה לי", "אני צריכה להתאמץ יותר", וזה יועיל הרבה יותר מאשר לשנוא שברים חפים מפשע.

הנה עוד בדיחה, בנושא שברים, מתוך האתר שאני מנהלת (בשם "מעניין את הסבתא"):

 אמירם בן העשר, כתה ה', כבר למד שברים. אחיו בן השש עשרה צריך לצאת עם חברים ואומר לאמו: אני מבקש קצת כסף. אני נוסע עם חברים במונית והמונה הזה מסתובב כמו משוגע.

אמירם: למה לכם לנסוע במונית עם מונה? סעו במונית עם מכנה.

 ומסקנה אחרונה: לפני שאתם מתחילים להתייחס לחומר הנלמד, הציצו בפני הילד ונסו להבין מה מצב רוחו. קורה לעתים שילד מגיע לשיעור במצב רוח ירוד. אני שואלת אם קרה משהו. אם הוא לא עונה, אני לא "חופרת", אם הוא נפתח ומספר, אני מקשיבה.

אני משתדלת להקשיב הקשבה אמפטית וסימפטית, אבל לא אפאטית. אם יש צורך, אני גם אומרת מה דעתי, כדי לנסות לפייס ולהרגיע.

אם, לדעתי, הנושא חשוב דיו, ואם הילד מסכים לכך, אני מנצלת את ההפסקה כדי לדווח על התקרית למורה, למחנכת, ליועצת או למנהלת – תלוי במצב.

 מאחלת לכם בהצלחה רבה בעבודתכם המבורכת!

 קורה שורץ – מנהלת האתר "מעניין את הסבתא"