הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

מפגש מתנדבים לסיום תשע"ג

,,,האורחת הראשונה הייתה גב' מלכי , סגנית מנהלת חטיבת הביניים "בן גוריון", שהסבירה את מהות ההתנדבות בבית ספרה, בהתמחות לפי מקצועות,,,

מפגש המתנדבים: לסיום השנה  


מפגשי המתנדבים  בהנחייתו של אבי, הנם אירוע ראוי ומספק עניין ללא יוצא מן הכלל. אמנם המפגש  קצר,אבל מלא תכנים משמעותיים.

למרות האזכורים החוזרים ונשנים של אבי, כמעט שמפגש  זה "זרח מפרחוני"... לבסוף גם לקחתי טרמפ את גלי הנלהבת, וכשהגענו כבר היו מרבית הכיסאות תפוסים!

אבי פתח ב"סיפור הגולם". לא מפראג, אלא ליצורים העדינים האלה, הפרפרים.
על מנת שהזחל המתגלם יהפוך לפרפר מעופף ונאה, עליו לתת לטבע "לעשות את שלו", בלי "סיוע" מבחוץ, קריא "עזרה" לפרוס כנפיים.

טוב, חשבתי לי, כחניך הגישה ה"ייקית" תמיד האמנתי שהשיטה ה"פולנית", לתת קביים למי שצריך ללמוד ללכת בעצמו, זה רק מזיק.
אבל הסיפור היה חשוב, כי התרשמתי שיש מספיק "פולנים למיניהם" בקהל המאזינים, אם כי הילדים אצל הרוב כבר פרחו מהקן...

הדגמת חצי כוס המלאה גם העלתה חיוך על פני, בהיותי די נמוך, ואופטימי, הסברתי את זה לא אחת בכך שהנמוכים רואים כמעט תמיד את חצי הכוס המלאה... להסביר?
האורחת הראשונה הייתה גב' מלכי , סגנית מנהלת חטיבת הביניים "בן גוריון", שהסבירה את מהות ההתנדבות בבית ספרה, בהתמחות לפי מקצועות. את דעתי על עצם קיום חטיבות הביניים שמרתי לעצמי. במיוחד  התרשמתי מגישתה  החיובית. עם זאת, אלכס המתנדב שם הטעים, שהוא זה
שיזם  סדנאות.

לפני ההרצאה המיוחלת חולקנו שרירותית ל – 3 קבוצות:

קבוצה א - כרטיסיות של הגדים שונים  "מה אהבתי",  "מה למדתי", "מה היה חסר לי השנה", "אני עצובשהשנה הסתיימה",  "אני רוצה לאמר תודה" וכו'  שהזמינו אותנו לתאר בקצרה, כל אחד על פי כרטיס ההגד שבחר. הייתה זו הזדמנות להכיר אחד את השני

קבוצה ב – לחיים!  חצי הכוס המלאה וחצי הכוס הריקה.  כל משתתף מלא חצי כוס וסיפר מה קיבל, אילו חוויות חיוביות צבר לאורך השנה, ואז התייחס לחצי הכוס הריקה, מה הציפיות והמטרות שאני מעוניין לממש בשנה הבאה

קבוצה ג -אגוז ואגוזי
כתחליף לאגוזי המלך חולקו פיסטוק חלבי ובמקום אגוזי נתנו סוכריות חמאה.
כל משתתף בתורו נטל אגוז - סמל לקושי, פיצח אותו וסיפר על קושי בתהליך ההתנדבות שבו ניתקל וכיצד התגבר עליו.

בשלב השני של התרגיל נטל כל אחד סוכרייה וסיפר על החוויות החיוביות והמתוקות שצבר לאורך שנת ההתנדבות.

אבי הציע שבמפגש האחרון עם התלמידים ננסה לסכם את השנה עם התלמידים באמצעות משוב הדדי ולהסתייע בהיגדים שונים (באגוז ואגוזי) או כל טריגר אחר שיעודד משוב כן ופתוח.

ואז הגיע פליקס, צלם העיתונות, עם סיפור ההומלסים בוריס וגנאדי. פליקס גדול המידות הפגין בסיפור המרגש אישיות עדינה, רגישה, אינטליגנטית אך גם מאד תכליתית.
את הסיפור זכיתי כבר לשמוע ממנו במפגש הכתבים לפני מספר חודשים, אבל כידוע, תיאור ההתרחשות לווה בתמונות מרשימות במיוחד, כך שניתן רק לאזכר את עיקרי הדברים ואת לקחם: עם מעט טוב ותשומת לב, ניתן להיטיב את מצבם של האומללים ביותר – בני אדם, חיות או מצבים נואשים, לכאורה.

פליכס תיאר תהליך בו הוא, בסופו של דבר מוצא פתרונות חיוביים לשלוש מטרות שהציב לעצמו: להוציא את ההומלסים העיוורים מהרחוב למסגרת מוגנת, לשפר את הראייה למי שזה היה ניתן והשיא: לשלוח חזרה הביתה, למשפחתו בחו" ל של אחד מהם. מה שבסוף "הצליח לו".

למוסדות הרשמיים ולמנגנונים שלהם לא היו לפליקס מחמאות, אולם לעמותה נוצרים מסוימת שמחלצת הומלסים ממצוקתם ולרופאת העיניים דר' רוזנבלט היו לו מחמאות מוצדקות בעליל.

התרשמתי שחשוב לו שיעריכו את מעשיו ושילמדו מהם משהו חיובי. המשוב של קהל המאזינים היה נרגש , ושמחתי לשמוע אותו שוב.
בסוף המפגש קיבלנו תעודות הוקרה על התנדבותנו וגם מתנה מכובדת ופראקטית כתרמום מבריק.


כתב מיקי הרמן -צוות תקשורת פתח תקוה. יוני 2013