הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

סוד החינוך - החיבור האנושי

מאת: צביה טולדנו

כ-80 מתנדבים תושבי בת-ים, בריכוזה של שרית אבן זהר הגיעו לבוקר מעשיר ופורה.

שתי הרצאות עמדו במרכז המפגש, האחת מפי הגב' לאה רוזנברג שהייתה מנהלת המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, והשניה הייתה באמצעות סרטון של TED על המורה ריטה פטרסון.

שתי ההרצאות נגעו ונשזרו זו בזו אודות החיבור האנושי הבלתי מתפשר בין התלמיד למבוגר. זה יכול להיות ההורה, המורה ובמקרה שלנו, המתנדב.

אומרת הגב' רוזנברג : "איך אנחנו הופכים להיות משמעותיים למישהו? - קודם כל ע"י חברות".

בהרצאתה אמרה כי "יש לשים גבולות ברורים בין המבוגר לצעיר, אבל אפשר ורצוי לפתח קשר כמו למשל ע"י סיפורים אישיים. המבוגר יכול לרתק את הילד ע"י סיפורים מעברו (אז לא היה לנו מחשב ולא טלפונים סלולריים). אין לכם מושג איזה ערוץ יפתח ע"י תקשורת כזו אישית".

"חשוב מאוד להיות הוגנים" אמרה רוזנברג, "אל תחמיאו שלא לצורך, אבל הכי נורא עבור ילד, זה כאשר מתעלמים ממנו - כאילו אינו קיים, צריך להביע רגש: מה שלומך? התגעגעתי אליך וכו'". תלמיד שחווה יחס כזה ורואה כי הגיעו במיוחד אליו, מקבל חיזוקים, זה נותן לו מוטיבציה ללמידה".

לאחר הפסקה של קפה וכיבוד קל התכנסנו לראות סרטון.

ריטה פטרסון, מורה לחינוך מיוחד, דור שלישי לעובדי הוראה, חוותה בילדותה עוני ואלימות. לנגד עיניה ראתה איך מערכת החינוך מביאה רפורמות ושינויים, שיטות למידה שונות, אבל אף פעם לא נגעה בילד השקוף, הילד העני, המפריע הסידרתי.

ריטה שמה לה למטרה לתקן את העיוות הזה. כשנכנסה לראשונה לכיתה, ההמולה הייתה גדולה ואז קראה בקול גדול: "אתם יודעים למה המנהל נתן לי את הכיתה הזאת?" התלמידים נאלמו דום, הרי הם שכבת המופרעים של ביה"ס. "זה מפני שאתם מיוחדים, וזה מפני שאני מורה מיוחדת ואין מתאימה יותר ממני ללמד אתכם".
התלמידים רעמו והשתוללו: "אנחנו? התבלבלת ! "
"לא ולא, אתם מיוחדים ותוכיחו זאת לכולם. מהיום, כשאתם הולכים בפרוזדור, תהיו זקופים ותצעדו בשקט. אני מבטיחה לכם כי כולם יביטו בכם בהערצה, כי אתם מיוחדים ואתם תשמשו דוגמא לכולם - ואכן כך היה.

רמת הלימודים הייתה מאוד נמוכה היא מספרת, "כשהחזרתי לתלמיד מבחן בו קבל ניקוד 2+, ציירתי לו סמיילי ליד הציון". שואל אותי התלמיד 'המורה, נכון שנכשלתי?'

עניתי לו: 'נכון, נכון '. 'אם כך, למה ציירת לי סמיילי?' 'משום שלא לגמרי נכשלת, עובדה שמשהו כן ידעת, ובפעם הבאה תדע יותר'.

כששאלתי מורה בחדר המורים: 'האם את אוהבת את תלמידיך ?' ענתה לי: 'לא משלמים לי כדי שאוהב אותם, משלמים לי כדי שאלמד אותם'.

כאן הבנתי שאין מערכת יחסים בין המורה לתלמידיה.

מערכת יחסים תקינה בנויה על הבנה הדדית, הגינות ולא התנשאות של המבוגר על הילד. מבוגר יכול בהחלט להתנצל בפני התלמיד אם הבין שטעה - תנסו זאת ותראו את התדהמה על פניו.

היה משפט שנהגתי לומר לתלמידי בכל יום : 'הייתי מישהו כשבאתי לכאן, ואהיה מישהו אחר כשאעזוב - יש לי כוח, אני חזק, אני ראוי להיות בכיתה כזו מיוחדת'.

למידה צריכה לבוא מתוך אושר ולא מתוך כורח. הכי חשוב החיבור האנושי - ילדים יכולים ללמוד רק ממישהו שהם אוהבים.
בסיום הרצאתה ב-TED הותירה ריטה פטרסון את כולם בפיות פעורים ומחיאות כפיים סוערות.

אסיים במשפט אותו אמר סוקרטס: "חינוך פירושו להצית להבה ולא למלא כלים ריקים".

אני מאמינה שעם כזו צידה לדרך, נעשה את התנדבותנו הברוכה, לטובה יותר ומועילה יותר.