הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

סיפורה של שרה צופר, מתנדבת בביה"ס נרקיסים בקריית טבעון

לעולם אל יתייאש אדם מן הרחמים (מסכת ברכות דף י' עמוד א')

תמיד יש מקום לחסד ולשינוי. רחמים הוא גם שמו של האל. יש לקוות שייתן ממידת החסד שלו למי שזקוק.

אספר הפעם על עבודתי עם אייל (שם בדוי). הקשר החל בתחילת כתה א' בשנה שעברה.

כפי שסיכמתי עם ויקי, המורה שאצלה אני מתנדבת, הגעתי ליום הראשון ללימודים. אייל ישב וקצת בכה, הוא רצה הביתה, הוא רצה לאמא. אחר כך בקש ללכת לאחיו. הוא נראה מאוד לא רגוע, גם באופן יחסי לילדים אחרים שקשה להם בימים הראשונים. הילדים האחרים עסקו בכל מיני משימות ושיחות הקשורות להתחלה החדשה בבית הספר, אבל אייל היה במקום קצת אחר. אחרי שערכה תצפית על אייל, החליטה ויקי שהוא יהיה ילד השנה שלי.

ראינו שקצב הכתה לא התאים לו, ואז חשבתי שאולי נלמד בעזרת ציור, אבל אייל התקשה מאוד בציור ובכלל לא אהב זאת. חשבתי שנלמד באמצעות סיפור אישי, אך אייל לא שיתף פעולה. ניסיתי לספר לו סיפור ואולי כך לרכוש את ליבו, אך לא הייתה לו סבלנות להקשיב. עברנו לפעילות בחשבון באמצעות חפצים ותמונות, וגם כאן הסתבר שהתחום הזה לא מדבר אליו. כתיבה האותיות הייתה משימה קשה ביותר.

מאידך, תוך ימים ספורים אייל הכיר כל פינה בבית הספר וכל אחד מצוות בית הספר בשמו ובתפקידו.

כאשר אני מקבלת ילד חדש, אני באה עם ערכת משחקים ובה קלפי מלחמה, טאקי ודמקה. מתוך השלושה הללו בחר אייל בדמקה. התחלנו בשתי שורות ולמדנו את הכללים. לא קל היה לאייל להחליט מהו האלכסון ומה הישר, מה קדימה ומה אחורה, מתי "אוכלים" ומתי לא. אבל לאט לאט אייל השתלט על חוקי המשחק ואז הוספנו עוד שורה. כדי לעודד אותו לשחק אפשרתי לו לנצח בעזרת העלמת עין או עצות.

לויקי אמרתי שאנחנו משחקים דמקה בחלק מן השיעור, אבל יש כאן למידה רבה והכי חשוב, שיש כאן משימה שאייל מתקדם בה היטב.

כך סיימנו כתה א': דמקה: מצויין, קריאה: בראשית הדרך, חשבון: תחילת הדרך.

התחלנו כתה ב'. אייל משתתף בסדנת הלמידה בחשבון באורנים. הוא מקבל עזרה בקריאה בבית הספר וגם קצת בשעות אחר הצהריים. הוא מקבל גם טיפול תרופתי.

ואני, אני תגברתי את הפגישות שלנו ומגיעה פעמיים בשבוע. אייל התחיל לקרוא!!! הוא מחפש משמעות לסימנים שעל הנייר. באחד הימים הוא קרא את השלט שעל דלת הכתה בה אנו עובדים!! בשבילי היתה זו חוויה מיוחדת. סוף סוף אייל מתעניין בסימנים הללו שאנחנו קוראים להם אותיות ומילים.

השיעורים שלנו הפכו למפגשי למידה. קוראים, כותבים, מחשבים, מקשיבים לסיפורים. והדמקה? היא הפרס. בסוף כל שיעור בדקות אחדות של משחק אייל מנצח אותי בקלות רבה.