הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

על השריפה הגדולה בחיפה ועל נתינה – מתנדבות "ידיד לחינוך" מספרות

מאת: אהובה שרון, רכזת המתנדבים בחיפה

שיחות הטלפון מחברותי במרכז הארץ ובכלל, מתחילות בשאלות מוזרות כמו :מה שלומך? את עוד בבית? וכפי הנראה מתשובותיי הן מבינות שאני בכלל לא בעיניינים....והשיחות תמוהות בעיניי.

נכון, כמה ימים לפני, נשבו רוחות חזקות בכל רחבי הארץ והטמפרטורה היתה גבוהה מן הרגיל, וכן, גם הייתה שריפה בזיכרון יעקב... אבל באותם רגעים לא ידעתי את גודל האסון שמשתולל סביבי ושעירי חיפה בוערת.

ועוד שיחת טלפון אחת מבתי, שמודיעה לי על פינוי ילדי בית הספר והיא בדרך.

ואז...

הטלויזה מתחילה להעביר תמונות מהשטח. המראה קשה. התמונות עוברות משכונה לשכונה. הנה שכונת רמת אשכול, רוממה החדשה, גבעת אורנים ודרך פרויד. צפירות רכבי ההצלה העולים בכביש מחדדים את עוצמת האירוע.

למזלנו, האש לא הגיעה אלינו. עכשיו תורי להתקשר לחברינו הגרים באותן שכונות. לא עם כולם הצלחתי לדבר, הצעתי עזרה אך להפתעתי הרבה הם כבר פונו למקומות קליטה מאורגנים.

לא חלף זמן ונכדיי הגיעו מבוהלים ונרגשים מהפינוי ומסיפור השריפה. הם נצמדו לטלויזיה והיו מרותקים למראות ודיברו ביניהם על גבורת לוחמי האש. לכל אחד מהם יש חבר/חברה באחת השכונות ודאגתם היתה נתונה להם. תמונות הבתים השרופים, הצמחייה החרוכה על פני שטח גדול עוררו אצלם את החשש לחיי אדם ובעלי החיים בסביבה.

סוף שבוע לא רגוע וקשה. אירחנו חברים. העצב והצער שליווה את השיחות היו קשים מנשוא. חיים שלמים נשרפו באש. לא היתה דרך להציל את הזיכרונות. אין תיעוד ותמונות למלחמות הקשות שהם שרדו והאש לקחה הכל. נחמה הגדולה היא האנשים שלא נפגעו.
 

והנה מה שכתבה סמדר, בתה של רעיה מנור-מתנדבת "ידיד לחינוך" בחיפה:

הבת שלי סמדר חיה בגרמניה למעלה מ 20 שנה עם משפחתה. מאז שילדיה נולדו היא דיברה איתם בעברית כדי שיוכלו לתקשר איתנו. מאותה סיבה, למרות שלא הייתה דתיה, היא החליטה ללכת עם הילדים לקהילה הרפורמית ולהנחיל להם את מורשת היהדות.

סמדר גרה באולדנבורג שבגרמניה, שם יש קהילה קטנה שחוגגת את חגי ישראל, ומתכנסת פעם בשבועיים בליל שישי ובשבת. מתפללת לשלום ישראל ומכינה את הילדים לעלות לתורה בבר מצוה. סמדר מעורבת מאוד במה שקורה בארץ והנכדים מבקרים בחופש ואוהבים מאוד את ישראל.

כשהחלה השריפה סמדר התקשרה אלינו ואמרה בהתרגשות: אמא אני רואה את הבית שלכם בשידור ישיר. יש הרבה כבאיות ועשן כבד מסביב, תצאו מהבית. באותו זמן כשהאש אחזה בחורשה לידינו (לא היה חשמל ולא ראינו את מה ששודר בערוץ 10 מתחת לבית שלנו) אמרו לנו להתפנות מהבית.

קשה מאוד לעזוב בית כשלא היה ברור לנו למה אנחנו חוזרים. הספקנו לאסוף כמה פריטים שנראו לנו כחשובים ובעלי ערך רגשי, סגרנו הכל בממ"ד ועזבנו את הבית.

במשך כל אותו היום עקבה סמדר אחרי השידורים ומדי פעם התקשרה לשאול אם אנחנו בסדר. כשחזרנו למחרת הביתה, ראינו שהבית שלנו נשאר שלם וצילמנו את הנזק האדיר מסביב. סמדר הגיבה: "אני אפנה לקהילה ונתרום כסף לאנשים וילדים שאיבדו את ביתם". חשוב היה לה להדגיש שהתרומה היא למען האנשים.

ברגעים אלה, כשאני כותבת, התקשר מנהל התפעול של קרן חיפה ובשיחה משותפת דרך הסקייפ נתן לסמדר את חשבון הבנק אליו אפשר לתרום.

נתינה היא נתינה בכל מקום בארץ ובעולם, וידוע לי שרבים התגייסו לתרום למען נפגעי השריפה.