הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

רשמים אישיים ממפגש מתנדבי פתח תקוה

מאת: מיקי הרמן

צילם: יורם זוסמן

ברשותכם, אקדיש את הסיכום למפגש לריקה שפרינצק, ראש צוות התקשורת שהתעקשה לשלב אותי בפעילות כתבי "ידיד לחינוך" והזמינה אותי לפגישה עימה לשם הכירות הדדית על בסיס הכתבות הקודמות שלי באתר.

העידוד שלה במהלך הפגישה, להמשיך ולכתוב בסגנון אישי, חיזק אותי מאד.

החוליה המקשרת למפגש הנוכחי, היה בשני סיפורים שסיפרתי לריקה   על רובינזון קרוזו ועל החריזה שהקדשתי לבתי בענין "הספר כחבר"...

ובכן – אבי סיפר לנו כפתיח, על אותו מלח, שניצל מאוניה טובעת ובנה ביתו על אי מרוחק, וכשנשרף הבית, להוותו, דווקא העשן השחור הביא להצלתו, שכן אוניה הבחינה בסימן החיים הזה ואספה אותו, לאמור – אין לדעת מנין תבא הישועה, ואין לאבד תקווה, גם בשיא הצרות.

לי עזר סיפור רובינזון קרוזו שגורלו דמה לנ"ל   בראיון הקבלה ל"בצלאל" למחלקת עיצוב המוצר. כשנשאלתי שם בין השאר, מה הספר שהשאיר את רישומו עלי כילד. סיפרתי על רובינסון שרק הודות לכשרונו העיצובי, השתקם על האי ובנה הכל מהתחלה.

 נו, התקבלתי.

לפי אבי, עיקר שליחותנו היא לגלות בילד יכולות, או – פיתוח תחושת המסוגלות! על מחקר דר' אירית דיאמנט בנושא ניתן להעמיק ולקרא באתר שלנו, אך עיקרו, שהן לילדים והן למורים ברור כי למתנדבים תרומה משמעותית בקריטריונים רבים, אך באופן בולט בשיפור ביצוע משימות, בשמחה לבא לביה"ס ולחיזוק הדימוי העצמי.

נעים היה לשמוע את דברי יוספה ממינהל החינוך של עיריית פ"ת, שרואה בהערכה רבה את פעילות המתנדבים המתמשכת ומתמידה, שעיקרה הוא מתן תחושה לילד, שמחשיבים אותו, מקשיבים לו, ומאמינים בו וביכולותיו.

ופה, כשאיזה, הרכזת הארצית המקסימה של "קריאה בהנאה" (פרויקט של "ידיד לחינוך", מסתבר), הסבירה והדגימה, בצורה כה משכנעת, את חשיבות הספרים והקריאה בהם   (ככלי הרחבה גם לנושאים אחרים, כצפייה בסרט מורכב וארוך או כל מדיה מורכבת אחרת), לא יכולתי שלא לשוב ולהזכר במה שכתבתי לבתי כשהבאתי לה ספר במתנה:

"הנה לך חבר אמיתי, בתי יקירתי,

הוא ילווך לאשר תלכי, אם רק תרצי.

ללא סוללות, וחוטים בשקעים,

ניתן לחבקו ולהריח בפנים,

ואפילו אם צריך, ליבש בו פרחים.

לכתוב בשוליו או להסתיר מכתב,

לתת לדמיון לרחף מעליו.

לצחוק או לבכות ולנגב בדפיו,

לחזור שוב ושוב ולישנות צפונותיו,

שירה ודקלום חקוקים בין כתליו.

מחשבות סבוכות בו יוצגו בפרטים,

הלכו אחריו משחקים וסרטים,

כי הוא המקור בטובי אולפנים.

על אי בודד הוא הטוב ברעים.

כך הוא איתך,

עד כלות הימים!"

צבי המתנדב רב הפעלים, הוזמן להאיר את עיניינו (תרתי משמע) בסיפור על ג'ורג' וושינגטון וחנוכה, סיפור עם מרכיב של "אור לגויים". ידעתם שחנוכה וחינוך הנם מ"מוצא" אחד?  הסיפור מתייחס לקרב בו עודד יהודי את וושיגטון לגבי הסיכויים לנצח את הבריטים, לאחר שוושינגטון תהה על משמעות הנר שהדליק אותו חייל, שחש בודד בקור, בחג החנוכה. וושינגטון אכן התעודד, כיוון שראה ביהודי המשך ישיר לנביאים ויהודה המכבי, ואף העניק לאיש מדליה עם מנורה חקוקה!

אני חשבתי לתומי, שהדלקת המנורה, תגלה ליהודי בשדה, יהודים נוספים כמוהו, אך גם וושינגטון זה בסדר...

ההרצאה המרכזית בנושא "סמכות וגבולות ברחבי החיים", ניתנה על ידי מירב – מנהלת השרות הפסיכולוגי בפ"ת.

מסיפור אליעזר המושך בגזר, למדתי שהגזרים (הילדים בימינו) קשים לעקירה, גם לאחר גיוס מיטב הכוחות. דווקא הזדהיתי עם הגזרים. ממתי עקירה היא מושג חיובי? חייבים לעקור?

ואז למדתי למה. הילדים היום שמורים ו"אובר מוגנים", הסמכות שפעם "עקרה הרים" לא מצליחה "להזיז" אפילו לגזרים ולו הגמדיים שבהם.

הסמכות שנבעה מכך שמרכז הכובד היה בצד ההורה והמבוגר בכלל – עבר לילד. ההורה רוצה להסתחבק עם הילד ולרצות אותו בכל, כולל "הגנה" מפני הסמכות המורית. אין דחיית סיפוקים, אלא השבעת רצון הילד – מיד! והמפסיד העיקרי – הילד, שלא חווה תסכול, ולא לומד להיות אמפאטי אלא אגוצנטרי, אגואיסטי וחסר כושר הפקת הנאה אמיתית וחבות תודה לטורחים למענו.

המצווה הכל כך יסודית: "כבד את הוריך..." אבדה בראיית הילד ורצונו כ"מרכז העולם".

מירב הציגה בפנינו את מודל הסמכות השלמה, המורחבת, שפיתח אריה טבעון. (מומלץ בחום להרחיב ולהעמיק באתר הרלוונטי).

אותו שילוב סינרגטי בין מרכיבי המודל, ששוברים את הסטראוטיפים שדבקנו בהם לטובת ההתאמה ל"גזרים החדשים":

הלב השבור עם האם "הטובה דיה" שכן אין כזו מושלמת, אך כולה טוב, נתינה ורפיסות,

הינשוף האינטלקטואלי, אך הלא תכליתי,

 הפיל סולל הדרך הדבק במטרה והמיישם מיידית,

השור הסמכותי עד כדי הפחדה

ושור הבר, שמייצג אובדן עשתונות, השתוללות שלוחת רסן ואבדן שליטה מוחלט.

המלצת אריה טבעון להחזרת האפקטיביות הסמכותית מול הגזרים החדשים, בהטמעת נורמה חדשה, היא בשילוב המושכל בין הגישות שתיאר, מלבד האחרונה שבהן – שור הבר.

בחינת כדאיות והצלחת ההטמעה היא בכמה קריטריונים: היכולת לעמוד בחידוש, מידת חשיבותו, האנרגיה הנדרשת ליישומו, ז"א האם זה יתגבר על נעימות שמופסקת או יוצר קושי לא נעים למישהו.

לסימון דה בובואר (לא נכחה הפעם) הייתה המלצה נוספת – תנו דוגמה אישית חיובית, לא הרצאות מעל ארגז של תנובה.

הצחיקה אותי דוגמת המבוך והעכברים הלומדים,(בעניין עקרון העקביות) שמתמידים לרוץ ולחפש אם משאירים בקצה המבוך אוכל לסרוגין, לעומת אלו שנייחים כשהם מסיקים, שהפסיקו בכלל להביא לשם גבינה...שכן הפעם, לא הביאו לנו סנדביצ'ים, והסתפקתי בשומשומין שבתחתית הקופסה...

ההרצאה   כפי שהביאה אותה בפנינו מירב, הייתה מעמיקה ומרתקת. צר היה לי לראות כמה מתנדבים ישנים ויותר מאחד שעיינו בעיתון מול עיניה, ההפסד כולו שלהם, והעלבון – שלנו.

להבא, נא להביא משהו לאכול מהבית.